ת"א 49929-04-15 קווים תחבורה ציבורית בע"מ נ' מלכה ואח'

1. עיינתי בעמדות הצדדים לבקשת הנתבעת 3 מיום 5.4.16 לדחיית התביעה כנגדה בצל התנגדותה של התובעת לעשות כן ונחה דעתי שהדין עם המבקשת – היא הנתבעת 3.

2.אין ספק בעיניי שהחלטתו המבארת של בית המשפט השלום בחיפה שניתנה ביום 30.3.16 בת"א 48181-04-14 פתרה את אשר נותר עוד במחלוקת בתיק זה בנוגע לאחריות מי מהמעורבים לתאונה הנדונה כאן, שהרי ובין היתר לשם כך ומתוך הצורך למנוע הליכים כפולים התבקשו הצדדים לפנות לבית המשפט. בהתאם לאמור בהחלטה דנן, הנתבעת 3 חויבה אך באשם תורם עצמי להתרחשות נזקיה ועל כן אינה נושאת בכל אשם שהוא לתאונה הזו ובהתאם לנזקים שנגרמו לתובעת כאן – חברת קווים, בעקבותיה. ההחלטה ברורה ועניינית ואינה ניתנה אלא לפרשנות זו ועל כן די בה בכדי לקבוע כי דין תביעה זו – שבכותרת, כנגד הנתבעת 3 להידחות על הסף.

3. אלא שבכך לא תמה המחלוקת שבין הצדדים שכן על ההחלטה דנן הגישה התובעת כאן ערעור לבית המשפט המחוזי ועתה מבקשת היא במסגרת תיק זה להורות על השהיית ההליכים עד להכרעה בו. טעמיה של התובעת נעוצים ככלל על הצורך למנוע הליכים כפולים והחלטות סותרות אלא שדא עקא וגם בעניין זה צודקת לטעמיי הנתבעת 3 אשר מסרבת לכך בכל תוקף. לבית המשפט שאינו צד להליכים קודמים שבין הצדדים אין את הפררוגטיבה להורות על עיכוב הליכים שבפניו אך מפני שצד בהליך אחר - מקביל לו פנה לערעור. דרך המלך כידוע אינה במסגרת זו של הבקשה אלא בפניה ישירה לבית משפט קמא שנתן את ההחלטה ולאחריה, במידת הסירוב, לבית המשפט שדן בערעור. זו התשתית הנורמטיבית הנכונה ובצלה יש לילך, כאשר כל פרשנות אחרת ו/או התוויית דרך שונה תחטא להליך. העובדה שאותה תאונה נצרכת לכאורה לבחינה מחודשת אך מפני שהתובעת הגישה את תביעתה אינה תחליף ואין בה בכדי להקנות סמכות שאינה בדין למרות "הפיתוי" לכאורה שנעוץ בהגיון העומד מאחורי הדבר שלא להזדקק להשיב את הגלגל לאחור במידת קבלת הערעור. כפועל יוצא מכך הוא שעל בית המשפט ליישם את פסק הדין שניתן בהליך המקביל בעטיו, ועתה -גם ברור כשמש, המבקשת אינה אחראית לתאונה וממילא אינה צד להליך בו פתחה התובעת נגדה.

4.על פי פסק הדין הנ"ל (פיסקה 6 שבו) ניכר שנהג רכב התובעת ונהג רכב הנתבעים 1-2 אחראי באופן שווה להתרחשות התאונה הנדונה שכן הללו עוולו זה כלפי זה בצורה שווה ואינהרנטית לנזק בר ההוכחה שנגרם לתובעת, כפי שהדברים גם קיבלו ביטוי בהודעתם המשותפת לתיק מיום 1.1.16.

5.מכאן וסוף דבר- אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעת 3. התובעת תישא בשכר טרחת ב"כ הנתבעת 3 בסך 3,500 ₪ בגין ניהול ההליכים עד כה וזאת לתשלום בתוך 30 ימים מהיום.

6.באשר לכימות הנזק בר הפיצוי לו זכאית התובעת מאת הנתבעים 1-2, היות שהנתבעים 1-2 מכחישים בכתב הגנתם את הנזק שנתבע על ידי התובעת, לרבות את חוות דעתה, אני מורה להם להודיע לבית המשפט בתוך 14 ימים מהיום האם בכוונתם לעתור לזימון שמאי התובעת להיחקר על שמאותו במסגרת דיון נוסף שאקבע, או שמא ובמקביל, בכוונתם להגיש חוות דעת נגדית. בהתאם תינתנה הוראות מתאימות להמשך ניהול התיק.

7.בצל הדברים ובשים לב למהות ההליכים עד כה, המשכם, גילו של התיק וכו', נכון לטעמי שהצדדים (התובעת והנתבעים 1-2), ילבנו ביניהם את מחלוקת הנזק שעוד נותרה על הפרק, וזאת בכדי לגבש הסדר שיביא לסיום הולם של ההליכים כבר בשלב הזה, מתוך רצון לחסוך בעלויות נוספות שעשויות לחול על מי מהם בעתיד.

ניתנה היום, ט"ו סיוון תשע"ו, 21 יוני 2016, בהעדר הצדדים.