ת"א 49903-12-15

בפני תביעת התובעת לפיצויה בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מטיפול שביצע הנתבע בשיניה ואשר כלל עקירת שיניים מלאה, השתלת שתלים והרכבת כתרים על השתלים.

הצדדים הגישו חוות דעת נוגדות.

המומחית מטעם התובעת קובעת בחוות דעתה כי הנתבע התרשל במספר עניינים:

א. העדר רשומה רפואית מנוהלת כמקובל

ב. אי מתן הסבר מקיף לתובעת על האפשרויות העומדות בפני

ג. אי ביצוע בדיקות מקדימות נדרשות, ובאופן ספציפי, אי ביצוע CT לפני הכנת תכנית טיפול ותחילת הטיפול. כתוצאה מכך חדרו חלק מהשתלים לסינוס המקסילרי ואחד מהם אף נפלט דרך האף מאוחר יותר.

ד. העדר אבחון של דלקת חניכיים חריפה שמשמעות ביצוע הטיפול במצב זה הינו כשל מוחלט של השתלים בעתיד (כאשר חלקם אכן כשל).

ה. ביצוע השיקום שלא בהתאם לפרקטיקה המקובלת בכך שמיקום השתלים אינו נכון ויוצר סגר שאינו תקין.

ו. להערכתה יש לבצע עקירה של כל השתלים שעוד מצויים בפיה של התובעת (שכן אינם בעלי % אחיזה בעצם כנדרש) ולבצע את השיקום כולו מחדש.

המומחה מטעם הנתבע לעומת זאת סבור כי לא היתה כל התרשלות מצד הנתבע שכן:

א. הרשומה הרפואי שהוצגה בפניו כוללת את כל הנדרש ומפורטת כמקובל.

ב. לתובעת ניתן הסבר על תכנית הטיפול והיא נתנה הסכמתה לתכנית.

ג. המידע שהיה בפני הנתבע (ללא CT) הצביע על כך שמדובר במצב שכל השיניים "אבודות" ולכן לא נדרש לבצע CT לצורך הכנת תכנית טיפול. אין כל קשר בין אי ביצוע הCT לחדירת חלק מהשתלים לסינוס. המדובר בסיבוך ידוע של השתלה בלסת עליונה ואין מקום לקבוע כי הדבר גרם לדלקת כרונית בסינוס.

ד. הנתבע אבחן את דלקת החניכיים שכן צילום שהיה ברשותו העיד שכל השיניים "אבודות" ובהתאם המליץ על עקירת כולן. העובדה שעד היום חלק מהשתלים מצויים בפה התובעת סותר את טענת המומחית כי לאור מצב דלקת החניכיים הכשל של השתלים הינו צפוי להיות 100%.

ה. כשל של חלק מהשתלים (2 מתוך 9 בכל אחד מהלסתות – גם על נתון זה יש מחלוקת) הינו כשל "טבעי" שאינו נובע מטיפול לקוי שנעשה על ידי הנתבע. אפשרות לכשל כזה הוסברה לתובעת מלכתחילה.