ת"א 4989-07-14 עירית ירושלים נ' ראסם זממירי בע"מ

זה הוא בתביעה לתשלום ארנונה שהגישה התובעת נגד הנתבעת. בתביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר, נטען כי הנתבעת הינה המחזיקה של נכס הנמצא בוואדי גו'ז שלא שולמה בגינו ארנונה שהגיעה ביום 27.5.14 לסכום של 83,602.45 ₪ אותם תובעת התובעת מהנתבעת. על פי מסמך שצורף לתביעה התביעה מתייחסת לחובות ארנונה לשנים 2009 – 2005, כולל.

הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן בה טענה כדלקמן:

לתקופה שקדמה ליום 2.7.2007 חלה התיישנות חלק זה עולה על מחצית התביעה.

לגבי יתר התקופה טענה הנתבעת שהיא לא היתה המחזיקה בנכס נשוא התביעה. לטענת הנתבעת, היא אמנם החזיקה בנכס תקופה קצרה בשנת 2004 והשתמשה בו לשטיפת כלי רכב אך מכיוון שלא היתה יכולה להפעיל שתי מקומות (לנתבעת היה עסק נוסף של שטיפת כלי רכב בגבעה הצרפתית), חדלה מהפעלת העסק במקום, והחזירה אותו לבעליו. לטענת הנתבעת קודם לכן ביקשה להירשם כמחזיקת הנכס אך העיריה סרבה לרשום אותה בשל חובות של המחזיק הקודם של המקום, בסאם זממירי.

בקשת הרשות להתגונן התקבלה ונקבע מועד לראיות בו העידו נציגת התובעת ונציג הנתבעת וכן בא כוחו.

נציגת התובעת הצהירה כי במהלך השנים 2011 עד 2014 הטילה העיריה 4 עיקולים מנהליים וזאת לאחר התראות שנשלחו לנתבעת לפיכך תקופת ההתיישנות נעצרה. המצהירה הצהירה עוד כי בשנת 2006 הנתבעת הגישה ערר לוועדת הערר על חיובה בארנונה, הערר נדחה. המצהירה טענה עוד כי בשנת 2005 כתב ב"כ הנתבעת מכתב לעיריה ממנו עולה כי הנתבעת מחזיקה בנכס וכך נמצא גם בביקורת שערכה העיריה בשנת 2007. רק בשנת 2012 פנה ב"כ הנתבעת לעיריה וטען, באיחור רב, על חדילת החזקה משנת 2010.

המצהיר מטעם הנתבעת טען כי חלק מהתביעה התיישן ועל החלק השני הנתבעת מוכנה לשלם אך ללא הצמדה וריבית בשל כך שהתובעת היא זו שמנעה את העברת שם המחזיק לשמה של הנתבעת.

המצהירים נחקרו והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי יש לקבל את התביעה. ואלה נימוקי:

1. להשלמת העובדות, אציין כי בתיק זה ניתן ביום 17.11.14 פסק דין בהעדר הגנה. ביום 28.1.15 הגישה הנתבעת בקשה לביטול פסק דין. בבקשה זו טענה הנתבעת כי בידיה טענות טובות כנגד התביעה וזאת משום שלא היתה מחזיקה בנכס במועדים הרלבנטיים לתביעה. לא נטענה בבקשה זו טענת התיישנות כנימוק המצדיק את ביטול פסק הדין או כנימוק שיש בו כדי להביא לסיכויי הגנה טובים.