ת"א 49795-11-14 שמש נ' רשות מקרקעי ישראל

מבוא וטענות הצדדים

1. לפניי תביעה להצהרה על זכות התובעים להירשם כבעלי זכות חכירה לדורות במקרקעין בשטח 1,470 מ"ר במושב בצרון, הידוע כמגרש מספר 27, גוש 2763 חלקה 3 (להלן: "הנכס").

2. עוד לפניי בקשת הנתבעת 1, רשות מקרקעי ישראל (להלן: "הרשות"), שאליה הצטרפה הנתבעת 2 (להלן: "האגודה"), לסלק על הסף את התביעה.

3. התובעים טוענים כי רכשו את זכות החכירה לדורות בנכס בשנת 1975, אולם משום מה הזכות לא נרשמה. לפיכך עותרים התובעים להצהיר על הזכות כדי שניתן יהיה להביא לרישומה. התובעים מודים שאין בידיהם מסמך כלשהו בעניין הזכות, או התשלום בגינה, אולם טוענים כי אין מחלוקת שהם נהגו בנכס מנהג בעלים מיני-אז, לרבות נקיטת הליכים רשמיים כלפי הנתבעות בהקשר של בקשה להיתר בנייה שאושרה, וכי המחדל הרישומי רובץ לפתחן של הנתבעות.

4. הנתבעות ומבקשות הסילוק על הסף טוענות להתיישנות, הן מאז רכישת הזכות הנטענת בשנת 1975, ואפילו מאז שהתגלה אי-הרישום בשנת 2004, שאז התובעים פנו לאגודה בניסיון להסדיר את העניין [נספחים ב-ג לכתב התביעה]. הנתבעות טוענות גם להיעדר חוזה בכתב, ולהיעדר דיווח לרשויות מיסוי מקרקעין, שהם חיוניים לכינונה של זכות חכירה לדורות במקרקעין. הנתבעות מוסיפות ומסתמכות על הצהרת התובעת משנת 1977, לצורך זכייה בנחלה אחרת זולת הנכס הנדון, כי אין לה נחלה במושב. הנתבעות מעירות כי התובעים כבר זכו בנחלה בפטור ממכרז (על יסוד ההצהרה האמורה), ולפיכך הם מנועים מלזכות בנחלה נוספת בפטור ממכרז.

5. התובעים השיבו לטענות הנתבעות כי למעשה עולה מכתבי ההגנה שהנתבעות אינן כופרות ברכישת הנכס על ידי התובעים בשנת 1975. הנתבעות מודות שהתובעים נהגו בנכס מנהג בעלים מאז, ואפילו כי נמצאו מסמכים המצביעים לכאורה על קשר של התובעים לנכס, גם אם לא ברמה המאפשרת לרשום על יסוד זאת זכות חכירה לדורות [כתב ההגנה מטעם האגודה, סעיף 11; כתב ההגנה מטעם הרשות, סעיפים 19-21 ונספחים ב'-ה', המתייחסים לשנים 1975-1976]. בפניית האגודה לרשות מיום 7.5.04 [נספח ב' לכתב התביעה] נאמר כי התובעים רכשו את הזכויות בנכס בשנת 1975, למיטב ידיעתה של האגודה, ולפיכך האגודה מבקשת "לטפל באישור ומימוש הבקשה" לרישום הנכס על שם בתם נוגה שמש. גם בבקשת התובעים להיתר בנייה מיום 26.3.07 נרשם התובע כבעלי הזכות בנכס. הבקשה אושרה בלא כל הסתייגות מרישום זה ומזכות התובעים להגישה. בכל אלה יש, לטענת התובעים, משום "הודאה בקיום זכות" המאפסת את מרוץ ההתיישנות [חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות", סעיף 9]. לבסוף טוענים התובעים כי הצהרת התובעת משנת 1977 על היעדר נחלה במושב אולי מכוונת לנכסים מחוץ למושב; היא אינה מחייבת את התובע; ומכל מקום אין בה כדי לאיין זכות קיימת במקרקעין.

6. הוגשו כתבי טענות לרבות כתב תשובה; תצהירי העדות הראשית מטעם התובעים והמסמכים התומכים בתביעה; וכן בקשה, תשובה ותשובה-לתשובה בשאלת הסילוק על הסף.

   המשמעות של היעדר מסמכים

7. לגרסת התובעים, רכישת הנכס בשעתו לוותה בחוזה בכתב. כלומר, הדרישה האמורה בחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין"), בסעיף 8, לאמור: "התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב" – קוימה בשעתו.