ת"א 49791-11-13 א.ג נ' כללית רשומה 611/99

בקשה לחיוב המשיב בהפקדת ערובה להוצאות משפט. המשיב, הוא התובע בהליך העיקרי, הגיש כנגד המבקשת, היא הנתבעת בהליך העיקרי, תביעה כספית לפיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם להשכרת נכס.

המבקשת טוענת שיש לחייב את המשיב בהפקדת ערובה להוצאות משפט בשל התקיימותן במצטבר של שלוש עילות, היינו, סיכויים קלושים לתביעה, מצבו הכלכלי של התובע ואי ציון מען התובע בכתב התביעה. בבקשתה מסתמכת המבקשת על תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") ועל הפסיקה בעניין זה.

אבחן טענות אלה אחת לאחת. אולם בטרם אעשה כן, אעמוד על הלך הרוח בפסיקה באשר לחיוב בערובה כפי שבא לידי ביטוי למשל ברע"א 5738/13 שרה אבו סעלוק נ' שירותי בריאות כללית:

"...בפסיקה נקבע, כי תכליתה של תקנה 519(א), המאפשרת להורות לתובע להפקיד ערובה היא "מניעת תביעות סרק והבטחת תשלום הוצאותיו של הנתבע, בפרט במקרים בהם נראה כי סיכוייה של התובענה קלושים" (רע"א 7543/04 ליסטר נ' ליסטר [פורסם בנבו] (3.10.2004), להלן: עניין ליסטר) ואף הובעה עמדה שיש לעשות שימוש בסמכות זו רק כאשר ניתן להעריך את סיכויי התביעה כ"קלושים ביותר" (רע"א 6301/94יערי נ' משטרת ישראל[פורסם בנבו] (20.3.1995)). לצד זאת נקבע בפסיקה, כי יש לאזן תכלית זו אל מול הפגיעה האפשרית בזכות הגישה לערכאות של התובע, אשר תביעתו עשויה להידחות על פי הוראת תקנה 519(ב) (כלומר, הוא לא יוכל לשוב ולהגישה) ככל שלא יעלה בידו להעמיד ערובה... בגדרי האיזון האמור הכירה הפסיקה בכך שהוראה על הפקדת ערובה לא תינתן כדבר שבשגרה וחובת הפקדה כאמור תיקבע "לעיתים נדירות ובנסיבות חריגות בלבד" (רע"א 4366/07 רפאלוב נ' חכמוב [פורסם בנבו] (19.7.2007)), זאת מתוך "התחשבות בזכות הגישה לבית המשפט והן על מנת שלא לפגוע יתר על המידה בזכות הקניין של התובע" (רע"א 4265/09 אללוף נ' הורביץ [פורסם בנבו] (20.10.2009)).

כפי שציין בית משפט קמא, בתקנה 519 לתקנות לא נקבעו קריטריונים או שיקולים שיש להביא בחשבון בעת עריכת האיזון הנדרש לצורך החלטה בבקשה להפקדת ערובה, אך בפסיקה הצטברו וגובשו כללים מדריכים ותוארו סוגי מקרים בהם על בתי המשפט לעשות שימוש בסמכות שהוענקה להם בתקנה הנ"ל או להימנע מכך. בין היתר, נקבע כי מקום בו התובע מתגורר מחוץ לישראל ואין בידיו להצביע על נכסים בישראל שמהם יוכל הנתבע להיפרע במידה ויפסקו לטובתו הוצאות, ייתכן כי יהיה מקום לחייב את התובע בהפקדת ערובה ובלבד שעצם עובדת היות התובע תושב חוץ לא תעמוד כטעם בודד לחיוב בערובה (רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח איברהים, פ"ד נח(5) 865 (2004)). כך גם מקום בו התובע לא המציא את מענו כנדרש על-פי התקנות הנטייה תהיה לחייבו בהפקדת ערובה (ראו רע"א 3601/04 ו'נצ'ון נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 8 (18.10.2007)). אכן, המקרים העיקריים שבגדרם נפסק שיש מקום לחיוב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע נגעו למצבים בהם היה חשש אמיתי שמנגנוני ההוצאה לפועל של המדינה לא יעמדו לרשות הנתבע לצורך מימוש ההוצאות שנפסקו לזכותו, ככל שנפסקו.....".

סיכויי התביעה

לטענת המבקשת, בבסיס התביעה עומדת לכאורה התחייבות לפיצוי מוסכם המופיעה בטיוטת הסכם שהוכנה וטרם נחתמה בין הצדדים. לטענת המבקשת, התחייבות זו אשר נכתבה בכתב יד על טיוטת הסכם השכירות, הייתה של המשיב בלבד והתוספת על פיה מחויבת אף המבקשת בהתחייבות, זויפה. עוד טוענת המבקשת כי המשיב מסתיר מעיני בית המשפט כי העתק זיכרון הדברים והעתק טיוטת הסכם השכירות, אינם אלא מסמכים ראשוניים בפתיחה של מו"מ בין הצדדים אשר לא השתכלל לידי הסכם מחייב בשל הודעתו של אחיו של המשיב (אשר ניהל את המו"מ עבורו) כי נכרת הסכם שכירות בין המשיב לבין קופת חולים אחרת. בנוסף טוענת המבקשת, כי ביום 01.12.10 נחתם בין הצדדים מסמך סיכום פגישה המהווה למעשה זיכרון דברים, אשר גם הוא לא השתכלל בסופו של דבר לידי הסכם מחייב. לבסוף טוענת המבקשת כי ממילא עילת תביעתו של המשיב לא תקים לו את הסעד המבוקש שכן כישלון המו"מ להשכרת הנכס נובעת ממעשיו ומחדליו של המשיב.

בתגובתו לבקשה טוען המשיב כי כל התוספות בכתב היד על גבי טיוטת הסכם השכירות נרשמו באותו מעמד, בנוכחות נציגי המבקשת, בידיעתם ובהסכמתם. עוד טוען המשיב כי המו"מ אשר נוהל בין המבקשת לביו אחיו התייחס לנכס אחר בבעלות אחיו ולא לנכס נשוא התביעה. בתמיכה לטענה זו מצרף המשיב תצהיר מטעם אחיו. לבסוף טוען המשיב כי יש לדחות את הטענה שסיכויי התביעה קלושים טרם קיום בירור עובדתי. המשיב מוסיף במישור הדיוני כי בקשת המבקשת הוגשה ללא תצהיר על אף שנסמכת על טיעון עובדתי וגם בשל כך יש לדחות אותה.

נראה כי גם אם יש ממש בטענות המבקשת ודרכו של המשיב להוכחת תביעתו לא תהיה קלה, הרי שמדובר בשילוב של סוגיות עובדתיות ומשפטיות וספק אם ניתן לקבוע כבר בשלב זה כי מדובר בתביעת סרק. אוסיף ואומר, כי צודק המשיב בטענתו כי היה על המבקשת לצרף תצהיר לבקשתה, אולם תקלה זו תוקנה על ידה במסגרת תשובתה לתגובת המשיב.

מצבו הכלכלי של המשיב