ת"א 4979-03-14 שאולוב ואח' נ' טופ 10 ייזום ובניה בע"מ

1.התובעים התקשרו עם הנתבעת בהסכם לרכישת דירה אותה הנתבעת אמורה היתה לבנות. לאחר חלוף המועד בו לטענת התובעים היתה הדירה אמורה להימסר לידיהם, הם הגישו את התביעה נשוא הליך זה, במסגרתה עתרו לקבלת צו עשה המורה לנתבעת להשלים את בניית הדירה, וכן סעד כספי בגין פיצויי מוסכם בשל האיחור במסירת הדירה.

2.בדיון שהתקיים ביום 21.9.14 הגיעו הצדדים להסכמה הבאה, שקיבלה תוקף של החלטה:

"מבלי להודות בטענה מטענות הצדדים, הגענו להסכמה ולפיה החל מחודש אוקטובר 2014, ובכל חודש לאחר מכן עד מסירת הדירה, ישולם לתובעים סך של 2,500 ₪ על חשבון טענותיהם של התובעים לפיצויים בגין אי מסירת הדירה במועד. במועד מסירת הדירה בפועל תערך התחשבנות סופית וככל שיסתבר שהתובעים צריכים לשלם לנתבעת, התובע יחזיר את הסכומים שהוא שילם, ולהיפך. "

כאמור, הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה, ובתום הדיון הופסקה התובענה מכוח האמור בתקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, וזאת בהסכמת הצדדים ולבקשתם.

3.בהמשך הגישו התובעים בקשה בה עתרו להורות לנתבעת להעביר להם את הסכום עליו הוסכם כמפורט לעיל, ב- 10 לכל חודש. נטען שהנתבעת בחרה להעביר להם את הסכום בסוף החודש, כאשר את תשלומי המשכנתא הם נדרשים לשלם ב- 15 לכל חודש. ביום 25.11.14 נעתרתי לבקשה זו, בהעדר תגובה מצד הנתבעת. בהמשך הגישה הנתבעת בקשה לביטול ההחלטה, משום שלטענתה היא לא ידעה על בקשת התובעים ולא היתה לה הזדמנות להגיב עליה. לגופו של עניין נטען, כי קביעת מועד תשלום ל- 10 בכל חודש אינה משקפת את הסכמות הצדדים, וכי הנתבעת מבקשת לבצע את התשלום בהתאם "להתנהלותה הפיננסית הרגילה". בקשת הנתבעת הועברה לתגובת התובעת, אשר ביקשו להשאיר את ההחלטה על כנה.

4.לאחר ששקלתי בעניין החלטתי שאין מקום לשנות מהחלטתי מיום 25.11.14, וזאת לאחר שבחנתי את טענות הנתבעת לגופם של דברים.

5.הרציונל מאחורי הסכמת הצדדים מיום 21.9.14, היתה מצוקה עליה דיווחו התובעים ולפיה הם משלמים מדי חודש הן משכנתא עבור הדירה אותה רכשו מהנתבעת, והן דמי שכירות בסך 2,500 ₪ עבור נכס אותו הם נאלצו לשכור בשל אי השלמת הדירה הנ"ל. נוכח האמור הגיעו הצדדים להסכמה, לפנים משורת הדין, ולפיה הנתבעת תשלם לתובעים סך של 2,500 ₪, וזאת בכדי שהתובעים לא ייאלצו לשלם מדי חודש הן משכנתא והן דמי שכירות. הואיל ואין מחלוקת שהתובעים משלמים את המשכנתא מדי 15 לחודש (הנתבעת לא חלקה על טענה זו בטיעוניה), הרי שקביעת מועד תשלום לסוף החודש, כפי שהנתבעת מבקשת, תביא את התובעים לשלם לפני סוף כל חודש הן דמי שכירות והן משכנתא, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם הרציונל מאחורי ההסכם אליו הגיעו הצדדים. אמנם נכון שבהסכם לא התייחסו הצדדים למועד המדויק בו על הנתבעת לשלם את הסכום מדי חודש, אך ההבנה המשותפת היתה שתשלום הסכום נועד למנוע מצב בו התובעים ישלמו מדי חודש הן עבור משכנתא והן עבור דמי שכירות. ניתן שהעברת התשלום לידי התובעים לפני המועד בו עליהם לשלם משי חודש את המשכנתא, הינה מוטמעת מניה וביה בהסכמה אליה הגיעו הצדדים. עוד אציין בהקשר זה שבישיבה מיום 21.9.14 לא העלתה הנתבעת לא העלתה כל דרישה או הסתייגות ביחס למועד התשלום מדי חודש.

6.סיכומו של דבר, אני מותיר את החלטתי מיום 25.11.14 על כנה. בהתאם לכך על הנתבעת להעביר לתובעים את התשלום עליו הוסכם ביום 21.9.14, בעשירי לכל חודש.

7.המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים.