ת"א 49697-03-11 מנחם ואח' נ' מושקוביץ ואח'

עניין לנו בתביעה כספית על סך 347,975 ₪.

1. התובע רכש מן הנתבע מס' 1 (להלן – יוסף או הנתבע) נכס מקרקעין הידוע כחלקה 8 בגוש 10861 (להלן – הנכס) על פי זכרון דברים שנכרת ביום 9.1.07 במעמד התובע ויוסף.

2. על יסוד זכרון הדברים נערך הסכם מכר מיום 14.1.07 (להלן – ההסכם) אשר נכרת במשרדה של הנתבעת מס' 2 (להלן – נעמי או הנתבעת).

3. סמוך לאחר הרכישה, החל התובע בביצוע שיפוצים בנכס, עד שקיבל הוראה מטעם הנתבעת מס' 3 (להלן – העיריה) להפסקת העבודה מאחר והנכס מוגדר כחניה/מוסך (Garage) ולא כדירת מגורים , כפי שסבר התובע על סמך המצגים שהוצגו בפניו ועל סמך ההסכם.

4. תביעה זו הינה תביעה בה עותר התובע לפיצויים בגין נזקיו עקב העסקה האמורה והגילוי המאוחר כי לא יוכל לעשות שימוש בנכס כדירת מגורים. במסגרת התביעה הגיש יוסף הודעת צד ג' נגד נעמי, נגד עו"ד דר שייצג אותו בעסקת רכישת הנכס בשעתו ונגד שמואל חודרוב, הוא האדם שמכר לו את הנכס. ההודעה נגד עו"ד דר נמחקה לבקשת יוסף.

    

   תמצית טענות הצדדים

   התובע

5. יוסף ידע או צריך היה לדעת כי הנכס אינו דירת מגורים כפי שהציגו וכי השימוש שעשה בו כדירת מגורים הינו שימוש אסור על פי דין. יוסף ניסה להסתיר עובדה זו וניסה למנוע מן התובע לבצע בדיקות מעמיקות שהיו מגלות אותה.

6. נעמי ידעה או שהיה עליה לדעת כי הנכס אינו דירת מגורים וכי השימוש שנעשה בו כדירת מגורים הינו שימוש אסור על פי דין. היה עליה לבצע את כל הבירורים בנושא. על אף ששכר טרחתה שולם על ידי יוסף, הרי שנעמי ייצגה את שני הצדדים להסכם ופעילותה מהווה התרשלות כלפי התובע.

7. העיריה התרשלה בכך שבמהלך השנים לא מנעה שימוש בנכס כדירת מגורים (לרבות רישום הסכמי שכירות ומכירה של הנכס כדירת מגורים), גבתה בגינו ארנונה כדירת מגורים, בנתה מול הכניסה אליו גדר ברזל (המונעת את השימוש בו כחניה) והוציאה אישורים לצורך רישומו בלשכת רישום המקרקעין כדירת מגורים.