ת"א 4959-03-16 שמאי ואח' נ' שני ואח'

1.התובעים הינם הבעלים של בית חד קומתי לו צמוד שטח קרקע. את מחצית מהזכויות בנכס קיבלו בירושה בשנת 2008, ואת המחצית האחרת רכשו- מהיורשת הנוספת.

הנתבעים 1,2 הינם המחזיקים בבית סמוך. בית הנתבעים המצוי בסמוך לבית התובעים מהווה חלק ממבנה טורי מוד קרקע ובו שמונה כניסות.

הנתבעת 3 היא עיריית רמת גן, והנתבעת 4- הוועדה המקומית לתכנון ובנייה של אותה רשות מקומית.

2.מזה שנים נוקטים התובעים בהליכים שונים להריסת מבנה ללא היתר שנבנה בחצר הנתבעים. בשנת 2014 הגישו עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בתל אביב. באותה עתירה, שהוגשה כנגד עיריית רמת גן ומי מבעלי הזכויות בנכס, התבקשה העירייה ליתן טעם מדוע לא ננקטים הליכים משפטיים ו/או מנהלים כנגד בעל הנכס חרף הבניה הבלתי חוקית בנכס שבבעלותו.

3.לטענת העותר, התובע דכאן, פניותיו החוזרות ונשנות לעירייה, להסרת הבנייה הבלתי חוקית- נדחו. טענתו, כי בתחילה השתהתה העירייה, לאחר מכן שלחה פקח שמצא כי אותו מבנה, שאין לו היתר בנייה, אינו בשימוש. משכך, ניתנה תשובתה של היועצת המשפטית כי לא ניתן להגיש כתב אישום על בנייה ללא היתר- עקב התיישנות העילה, ואף לא להעמיד לדין על שימוש בלתי חוקי- משנמצא כי לא נעשה שימוש בנכס.

הואיל ובעת שניתן פסק הדין, נפתחה הדלת בפני התובע להגיש ערעור על החלטה זו- בשונה מהמצב המשפטי בעת העתירה, נמחקה העתירה והמשיבים בה חויבו בהוצאות.

4.בהמשך, הגישו התובעים את הערר על החלטת המחלקה המשפטית בו השיגו על החקירה שבוצעה ביחס לעבירות הבנייה של שכניהם. ביום 22.7.15 דחתה הממונה על אכיפת מקרקעין בפרקליטות המדינה את הערר בציינה :"נעיר, למעלה מהצורך, כי אף ללא המכשול הראייתי נסיבות העניין אינן מצדיקות הגשת כתב אישום בפרשה זו. ראשית, בשל העובדה כי העורר, מר שמאי, זוכה מאישום דומה (על בנייה שהיקפה קטן אמנם מזו לה נטען בתיק זה) בשל טענת הגנה מן הצדק המבוססת על אכיפה בררנית. שנית, בהתחשב בהנחיה בנוגע להגשת כתבי אישום על שימוש במבנה שנבנה ללא היתר אך העבירה התיישנה, וביישומה של הנחייה זו."

5.בין לבין, אף פנה התובע אל נציבות הביקורת על מערך התביעה בתלונה על עיכוב בהעברת הערר שהוגש במשרדי התביעה העירונית ברמת גן ליעדו בפרקליטות המדינה. קביעת הנציבה לאותו עניין היתה כי המחלקה המשפטית פעלה אמנם באופן שאינו תקין, בהעברת המסמכים, אך "אין באפשרותינו לקבוע כי הדבר נבע ממניעים זרים."

6.השנה, הגישו התובעים את תביעתם זו, אשר הוגדרה על ידם כ"צו עשה ותביעה כספית" שסכומה- 400,000 ₪.

בתביעתם זו טוענים התובעים לאוזלת ידן של הרשות המקומית והוועדה המקומית, שבתחומן נבנה המבנה ללא היתר, שעל אף שהוצא צו הריסה מנהלי כנגד הבנייה כבר בשנת 1999, לא מנעו את השלמת הבנייה, לא נקטו בהליכים כנגדה מאז ועד היום חרף פניותיו החוזרות ונישנות. "השתלשלות העניינים והאירועים" כך נטען, "מלמדים על התנהלות הגובלת ברשלנות פושעת ומעוררת תהיות וחשד לאי סדרים, בלשון המעטה.

לא נתפס, כיצד הנתבעות 3-4 לא נקטו כל הליך למניעת הבנייה ולהריסתה במהלך כל השנים וזאת על אף שכל המידע והכלים המשפטיים הדרושים עמדו ועודם עומדים לרשותן וכל זאת מסיבות שאינן ברורות והיא אינה עושה דבר להריסת המבנה."

בנוסף לצו עשה, עותרים התובעים אף לפיצוי כספי בסכום של 400,000 ₪ בגין ירידת ערך ביתם, ועילות נוספות, לרבות עשיית עושר ולא במשפט.