ת"א 49525-05-15 טרלצקי ואח' נ' אבן קיסר שדות-ים בע"מ ואח'

הנתבעת 1 עתרה לסילוק על הסף של התביעה על דרך של דחייה, זאת מחמת התיישנות עילת התביעה.

עת באה בפני הבקשה, הוריתי לתובע למסור תגובתו וזה עשה כן ולאחר מכן, פעלה הנתבעת, כפי זכותה, והגישה תשובה לתגובה.

כבר בראשית ההחלטה, אזכיר כי ביום 27.1.16 ניתנה על ידי החלטה (להלן:" ההחלטה") במסגרתה קיבלתי טענת סף דומה, אם לא זהה, שהשמיעה הנתבעת 2 ובעקבות ההחלטה, נדחתה התביעה כנגד הנתבעת 2.

על פי הידוע, התובע לא ערער על ההחלטה הנזכרת, כך שזו הפכה להחלטה חלוטה.

עיינתי בכתבי הטענות שהוגשו בזיקה לבקשה זו, ומצאתי, כי טיעוני הצדדים זכו למענה מפורט במסגרת ההחלטה ולא מצאתי כי יש טעם והכרח לחזור על הקביעות השיפוטיות שמצאו ביטוין בהחלטה הנזכרת.

עם זאת, פטור בלא כלום אי אפשר, ועל כן, אתייחס באופן ממוקד למספר טענות שהושמעו בעתירה הנוכחית ולטעמי, טעונים התייחסות שיפוטית.

ראשית, יש לציין כי לא בכתב התביעה המקורי ולא בזה המתוקן, התובע לא טען מאומה לעניין זכותו להסתמך על "כלל הגילוי המאוחר", כמשמעותו בסעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין.

יתרה מכך, הנתבעת בכתב הגנתה, שטחה באופן ברור ומפורש את טיעוניה באשר להתיישנות התביעה.