ת"א 49497-03-11 ס. נ' רכבת ישראל בע"מ ואח'

תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975.

הנתבעת מימנה לתובעת סיעוד ושילמה לה תשלומים תכופים [לרבות בהתאם להחלטה בת.א. 11953-01-10 הרצליה].

הנתבעת אינה חולקת בסיכומיה על חבות.

נותרה מחלוקת על הנזק.

רקע

1. התובעת שברה את כתפה השמאלית בתאונת דרכים מיום 27.7.09, במהלך נסיעתה ברכבת מחיפה לתל אביב. היא תבעה את רכבת ישראל ואת נתבעת 2, המבטחת שלה בביטוח חובה.

2. ממקום התאונה פונתה לחדר מיון של בי"ח רמב"ם ובהמשך בחדר מיון של בי"ח מאיר. ב – 3.8.09 התאשפזה בבי"ח שיבא למשך 3 ימים במהלכם עברה ניתוח לקיבוע הכתף. ב - 14.9.09 הוצאו הפינים ששימשו לקיבוע. ב – 15.10.09 שבה לחדר מיון שיבא עם תלונה שנפלה יום קודם לכן ונחבלה בכתף. בהמשך קיבלה טיפולי פיזיותראפיה והידרו-תראפיה.

3. מומחה בית המשפט פרופ' סודרי מצא שסבלה משבר מרוסק תוך מפרקי שהתחבר עם אי סדירות. בבדיקה קלינית מצא שסובלת מהגבלת תנועות לכל הכיוונים, במיוחד בסיבובים, עם כאבים. הוא קבע נכויות זמניות: 100% ל - 7 חודשים ו - 40% לחודשיים, ניכה נכות קודמת בשיעור של 6.25% והעמיד את הנכות הצמיתה על 18.75% לפי סעיף 41 [4] ג' או סעיף 35 [ג' – ד'] לתקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] תשט"ז – 1956.

4. היחידה שהעידה במשפט – התובעת עצמה. המחלוקת המרכזית על כושר השתכרותה.

דיון