ת"א 49473-02-15 טי.אר.די אינסטרומ. בע"מ נ' דוידוביץ'

החלטה זו עניינה בבקשת המבקש – הנתבע לחייב את התובעת בהפקדת ערובה.

1. תביעה זו על סך של 4,367,818 ₪ הוגשה בתחילה כתביעה שכנגד במסגרת תביעה שהגיש הנתבע נגד התובעת בבית הדין לעבודה. בית הדין לעבודה קיבל את בקשתו של הנתבע לעניין הסמכות העניינית והורה על העברת התביעה לבית משפט זה.

2. לטענת הנתבע יש לחייב התובעת בהפקדת ערובה להוצאותיו אשר לא תפחת מהסך של 436,000 ₪ המהווים כ- 10% מסכום התביעה. התובעת טוענת מנגד כי אין מקום בנסיבות העניין, ובשים לב כי תביעתה מהווה תביעה שכנגד הנתבע, כדי לחייבה בהפקדת ערובה, ובנוסף טוענת התובעת כי המדובר בתביעה אשר סיכוייה טובים ואשר נסיבות העניין מצדיקות מתן פטור מערובה. עוד טוענת התובעת כי אם וככל שתחויב בהפקדת ערובה יש להעמידה על הסך של 10,000 ₪ בלבד.

   דיון והכרעה

3. בבקשתו טען המבקש כי הבקשה מוגשת בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, שכן בעבר חל בעניין זה, סעיף 232 לפקודת החברות אשר בוטל עם כניסתו לתוקף של חוק החברות.

4. סעיף 353 א' לחוק החברות הוא הסעיף הרלוונטי למקרה הנדון, שכן הוא מתייחס לחברה בע"מ, והוא גובר על הוראות תקנה 519 לתקס"דא המתייחסת לתובע פרטי שהוא "בשר ודם".

5. הוראת סעיף 353א' לחוק החברות קובעת, כדלקמן:

   "הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

6. הסעיף מקנה לבית המשפט שיקול דעת נרחב לחייב חברה-תובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים, אלא אם כן החברה-התובעת הוכיחה שביכולתה הכלכלית לשאת את הוצאות הנתבע, או שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיובה בערובה. מבחינה ראייתית, נטל השכנוע מוטל על החברה-התובעת להראות שמתקיימות נסיבות מעין אלה. ככל שהחברה-התובעת תחויב בערובה, יש לקבוע את סכום הערובה תוך שמירה על עיקרון המידתיות ואיזון ראוי בין כלל השיקולים הרלוונטיים [רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים (2009), להלן: "פסק דין הנדסה ממוחשבת"; רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (2008) ; בש"א (מחוזי באר שבע) 6391/08, ת"א 5338/08 הידקו תעשיות בע"מ נ' Concordanto reventivo (2009), בש"א (מחוזי י-ם) 7007/09 חברת האחים שגראוי (1989) בע"מ נ' חסן חטב חברה לבניין ולפיתוח בע"מ (2009); ת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 2691/04 עירית תל אביב יפו נ' פוסטר מדיה (ישראל) בע"מ (2010)].

7. על דרך הפעלת שיקול הדעת על ידי בית המשפט עמד כב' השופט מלצר בפסק דין הנדסה ממוחשבת:

   "על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו - זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים, ואת ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע, מבטא את הכלל והפטור הוא החריג... בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות, ובדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד. משנסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע, מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים".