ת"א 49470-06-14 גרשי נ' דנן ואח'

ענייני בבקשה מיום 30.1.17, שעליה באו תשובות, תגובות והודעות לרוב, ולאחר שהנתבעים המשיבים המציאו לעיוני העתק מפסק הדין בהליך אחר ובו עיינתי. ואלה נדבכי הבקשה והכרעתי בכל אחד מהם:

א.הבקשה לחשיפת מסמכי ההליך האחר

1.זה מקרוב למד המבקש, כך טען, על כי מתנהל הליך משפטי בבית המשפט לענייני משפחה, שאת מספרו ידע לומר (ה"ט 30970-09-14) בין הנתבעים-המשיבים לבין עצמם, שבו מועלות טענות "זיוף ומרמה" נגד "המשיבים הדומיננטיים בתיק זה". הוא חפץ במסמכים, ולא בדרך של פניה לבית המשפט לענייני משפחה לעיון בתיק, כדי לרדת לחקר האמת. גורסים המשיבים: מאוחר, חסוי, ובלתי רלבנטי. בינתיים אף ניתן פסק דין, התחוור. הוריתי על המצאת המסמכים לעיוני כמצוות תקנה 119 לתקסד"א; ב"כ המשיבים התקשה להמציאם בתלותו את העניין בקשיים בקבלתם מן המייצגים בהליך האחר (טענה מוקשית כאשר קיים צו שיפוי); לבסוף המציא את פסק הדין (ואותו בלבד). פסק הדין מבאר עם זאת במה המדובר.

2.ואכן: מאוחר, חסוי, ובלתי רלבנטי. באשר לעיתוי, קשה לזהות כיצד לא ידע המבקש עד הנה, ודומה ששוב המדובר בניסיון מאוחר ובעייתי שלו, משעה שהחליף ייצוג, לתור אחר כלים להעצים את תביעתו. אמו היא אחת הנתבעות בהליך האחר, התברר; לא נדע כיצד לא ידע על ההליך עד הנה (רק בארוחת שישי למד עליו, טען), ולחלופין: כיצד נודע לו רק עתה, אך אין לו את המסמכים בידיו כך שהוא נזקק לגילויים, וחרף האמור הוא מסוגל לדווח על תוכן ההליכים. באשר לחיסיון: הליך בבית המשפט לענייני משפחה, הנסב על סכסוך משפחתי שלכל המשיבים (בהיותם יורשי המנוחה חנה דנן ז"ל, שם וגם כאן), נגיעה כזו או אחרת אליו. חפץ המבקש לעיין (ואם אמו לא חלקה עמו), יפנה לבית המשפט הנכבד לענייני משפחה, אף שדומה שאין הצדקה להטריחו. יוער עוד לעניין החסיון כי שמו של אחד מבעלי הדין בהליך האחר, אף שיש לו דמיון מסוים לשם אחד מבעלי הדין כאן, אינו זהה, קרי אין אפילו לשלול שיש גורם חיצוני שאינו בעל דין כאן, וודאי שבעניינו אין לפגוע בלא פנייה לערכאה הדנה בהליך עצמו. ואשר לרלבנטיות: יוער ראשית שמעת שנמסרו מסמכים לעיון בית המשפט מכח תקנה 119 לתקסד"א, ברי כי גם לעניין זה בידו להדרש, בכל הזהירות הנדרשת שעה שהצד השני אינו נחשף למסמך – רע"א 1625/17 פלוני נ' מדינת ישראל (5.3.17) והאסמכתאות שם). לגוף הדברים, נעדר רלבנטיות. אכן חלק מן הנתבעים בינם לבין עצמם התדיינו על פירות ירושתו של אחר (ולא גב' דנן ז"ל). טענות זיוף לא עלו, הטחת האשמות אחרת – אכן, כמקובל, והיא נעדרת כל נפקות להליך שלפנינו. כאן על התובע לבסס קיומו של שטר שעשתה לטובתו לטענתו המנוחה חנן דנן ז"ל וזכותו להפרע ממנה, ובהתאם מיורשיה. מה הקשר בין זה לזה – לא נדע. ואגב, לסברתו שמא אם מי מבעלי הדין היה מוכרז "שקרן" בהליך האחר (ולא היא) הייתה לכך נפקות להליך שלפניי – לא כך הוא הדבר.

3.סוף דבר: דין הבקשה בעניין זה להדחות. המזכירות תשיב את המעטפה ובה פסק הדין לידי ב"כ המשיבים.

ב.מסמכי הבנק

4.המבקש חפץ בצו שיורה למשיבים להציג לפניו את כל מסמכי הבנק מחשבון המנוחה, שגב' דליה לוי שימשה מורשית חתימה בו. השיבו הנתבעים: הצגנו כל שבידינו. הגיב המבקש: לא ייתכן. על כך יש לומר: מאוחר, ובכל מקרה אם מצהיר בעל דין כי אין בידיו מסמכים, אזי קשה, ודאי בלא תשתית ממשית, לחייבו להציג מסמכים שהוא מצהיר שאין בידיו. הבקשה להורות למשיבים להציג מסמכים שאינם בידם, טענתם, נדחית אפוא.

יוער כי אחרי תגובות ותגובות נגד הוסיף המבקש ביום 21.2.17 עתירה להורות לבנק לגלות את המסמכים. שוב, מאוחר עד מאד, אך חפץ, יעתור לצו שכזה, על כל פרטיו, ולאחר תגובה אבחן אם יש מקום להוציאו, וכיצד לעשות זאת בלא שיידחה מועד ההוכחות.