ת"א 49466-07-11 בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' קסל ואח'

לפני תביעה כספית.

התובע, תאגיד בנקאי מורשה. לטענת התובע ביום 7.2.02 ביקש הנתבע 1 מהתובע הלוואה ע"ס 360,180 ₪ למימון רכישת דירת מגורים הידועה כחלק מחלקה 2 בגוש 16683 בעפולה. הנתבע 2, אבי הנתבע 1, חתם על ההלוואה כערב וכלווה נלווה. התובע טוען כי נענה לבקשת הנתבעים והעניק להם הלוואה כמבוקש. התובע טוען כי הנתבעים לא עמדו בתנאי ההלוואה ולא שילמו כסדרם את התשלומים השוטפים, על אף התחייבותם החוזית כלפיו. החוב עמד ביום 22/6/11 ע"ס 633,792.45 ₪ ועל אף פנית התובע לנתבעים הללו לא פרעו את חובם ומכאן תביעתו זו.

הנתבעים טוענים כי נפלו קרבן להונאת נדל"ן אשר בוצעה בידי חברת דוד נתיב חברה לבניין בע"מ (להלן :"נתיב") או מי מטעמה, אשר ביצעו עשרות עסקאות נוגדות בדירות שנמכרו על ידה. לטענת הנתבעים, נטל התובע חלק פעיל בהליכים אלו ובחלק מן ההליכים המשפטיים אשר התנהלו בגינן של העסקאות הנוגדות האמורות, אף נקבעה רשלנותו של התובע בטיפול בהלוואות אשר מסר לרוכשים. הנתבע 1 הוא בנו של הנתבע 2. הנתבע 2 שימש כאדריכל הפרויקט בו נרכשה הדירה נשוא התובענה. לטענת הנתבעים, הסתבר בדיעבד כי נתיב מכרה את הדירה נשוא התובענה, עוד בטרם נמכרה לנתבע 1, לצד שלישי, אשר לא ביקשו ולא קיבלו מכתב החרגה מהתובע, לא רשמו הערת אזהרה ביחד לעסקה אשר ערכו עם נתיב ובכך אפשרו לנתיב למכור פעם נוספת את הדירה לנתבע 1. בית המשפט המחוזי בנצרת (ת.א. 1149/04) קבע כי העסקה אשר נערכה עם הנתבעים היא עסקה למראית עין וערעור אשר הוגש על ידם לבית המשפט העליון נדחה. לטענת הנתבעים, הם הנפגעים האמתיים מפרשה זו, התובע תרם תרומה מכרעת לנזקיהם ולפיכך אין להתיר לו להיפרע מהם ולהוסיף עוד על נזקיהם. עוד טוענים הנתבעים כי התביעה התיישנה שכן התובע אינו מציין בתביעתו אימתי חדלו הנתבעים לשלם את ההלוואה אותה נטלו. לטענתם היה הדבר עם קריסת חברת נתיב בשנת 2004 ולפיכך תביעה זו אשר הוגשה בשנת 2011 הוגשה לאחר תום תקופת ההתיישנות. הנתבעים טוענים כי התובע התרשל והיה מעורב בעסקי דוד נתיב ובעסקאות הנוגדות אשר ערכה חברת נתיב ומשכך, לא יתכן כי הנתבעים יוותרו ללא דירה, אך עם חוב לאותו תובע רשלן שהביא במעשה או במחדל לנזקיהם. הנתבעים טוענים כי התובע לא פירט אלו סכומים שולמו ע"ח החוב, מהם שיעורי הריבית וכיצד חושב החוב הנטען ומוכחש ומשכך טוענים הנתבעים כי יש לדחות תביעת התובע.

דיון :

התיישנות:

הנתבעים טענו כי תשלומי הנתבע 1 לתובע נפסקו כבר בתחילתה של שנת 2004 וכי מאז ועד להגשת תביעתו של התובע חלפו למעלה משבע שנים. משכך, כך לטענת הנתבעים, התיישנה תביעת התובע.

התובע טוען כי ביום 16/8/04 נשלח מכתב התראה לנתבעים בדבר הפיגורים בתשלומי ההלוואה ואף נודע לו כי מתנהל בין הנתבעים לצד ג'- יהודית ואנדריי ביטון, הליך בעניין הבעלות בנכס, אשר בשלו החליט התובע להשהות את ההליכים כנגד הנתבעים ולהמתין לקבלת תוצאותיו של אותו ההליך, לבקשתם המפורשת של הנתבעים מ 19/12/04. כאשר התקבלו תוצאותיו של ההליך ב 3/2/10, החליט התובע לפעול וביום 9/5/10 שלח מכתב דרישה לפירעון מידי של יתרת ההלוואה, לנתבעים. ביום 28/7/11 הוגשה תביעת התובע כנגד הנתבעים.

לטענת התובע מועד היווצרות העילה הינו המועד בו פעל התובע בהתאם לרשות הנתונה לו בהסכם ההלוואה והעמיד את ההלוואה לפירעון מידי. לחלופין טוען התובע כי ניתן להחיל בעניינו את ס. 9 לחוק ההתיישנות ולפיו יחל מניין תקופת ההתיישנות עם הודאת הנתבעים בדבר קיומו של החוב. לטענת התובע, הודה הנתבע 1 במסגרת תצהירו אשר הוגש בהליך בבית המשפט המחוזי (ת.א. 1149/04) בקיום החוב ביום 25/8/06 ומשכך יש למנות את תקופת ההתיישנות החל ממועד זה. התובע מוסיף ומונה עוד כתבי בי- דין שונים בהם מודים הנתבעים בקיום החוב במסגרת ת.א. 1149/04. עוד טוען התובע כי מדובר בעילת תביעה מתמשכת מאחר וכל אחד מתשלומי ההלוואה אשר לא שולמו מקים עילת תביעה נפרדת, דהיינו מרוץ ההתיישנות מתחיל מדי חודש בחודשו מחדש.

לאחר שעיינתי עיין היטב במכלול הראיות שלפני, אני דוחה את טענת הנתבעים באשר להתיישנות התביעה, ואבהיר. סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי תקופת ההתיישנות תחל מהיום בו נולדה עילת התביעה. בענייננו, כמצוין בתגובת התובע לבקשה לדחייה התביעה על הסף מחמת התיישנות ובסיכומיו, לאחר שהנתבע 1 חדל משלם כסדרם את התשלומים השוטפים ע"ח ההלוואה, שלח התובע לנתבעים ביום 16.8.04, מכתבים המתריעים בפניהם בדבר פיגורים בתשלומי ההלוואה. ביום 19.12.04 שלח ב"כ הנתבעים מכתב לתובע המודיע על התביעה המתנהלת בבית המשפט במחוזי ועל כוונתו לפעול לצירופו של הבנק כנתבע. בסעיף 6 נרשם "בנסיבות אלו ברי כי אין לנקוט כנגד מר קסל בשום הליך עד להכרעה בזכויות הנוגדות בפרשה ובס' 9: "בשלב זה אבקש אישורך בכתב! כי לא יינקטו כנגד מרשיי כל הליכים משפטיים עד לבירור סוגיית הבעלות בנכס...". הנתבעים ביקשו להתעלם ממסמך זה בטענה כי הבאתו בפני בית המשפט, בהיותו חלק ממגעי הצדדים מחוץ לכותלי בית המשפט אסורה ואינה אתית. אלא שלטעמי, היה על הנתבעים עצמם להבהיר כי פנו בבקשה להשהות את ההליכים כנגדם עד בירור התובענה עם ה"ה ביטון. משלא עשו כן ובחרו שלא לגלות את הדבר לבית המשפט הדן בתובענה זו, יש בכך טעם לפגם. ביום 4.1.05 שלח התובע לנתבעים מכתב בו הודיע להם התובע כי הנכס ששועבד להבטחת ההלוואות, יועמד למימוש. בהמשך לאחר שנודע לתובע אודות ההליכים המתנהלים בין הנתבעים לצד ג'- יהודית ואנדריי ביטון, בעניין הבעלות בנכס ולבקשתם המפורשת של הנתבעים כאמור במכתב ב"כ מיום 19.12.04 השהה התובע את ההליכים כנגד הנתבעים בהמתנה לקבלת תוצאותיו של אותו ההליך. לאחר קבלת תוצאותיו של ההליך ביום 3.2.10, שלח התובע ביום 9.5.10 לנתבעים מכתב דרישה לפירעון מידי של יתרת ההלוואה. ביום 28.7.11 הוגשה התביעה שבפני.

במקרה אשר בפני, התנהל הליך להכרעת הזכויות בנכס, במסגרתו נתבעו הן התובע והן הנתבעים דכאן. אין חולק כי הנתבעים באמצעות בא כוחם, פנו אל התובע ודרשו ממנו להשהות את ההליכים עד להכרעה באותו הליך, ולפיכך יש למנות את תחילת ההתיישנות החל מחודש 5/10 המועד בו ניצל הבנק את הזכות הנתונה לו להעמדת ההלוואה לפירעון מידי. לחלופין, גם אם אראה את מכתבו מיום 4.10.05 של הבנק במסגרתו כאמור הודיע על מימוש הנכס המשועבד, כמועד בו ניצל התובע את הזכות העומדת לו, הרי שהתביעה שבפני אשר הוגשה ביום 28.7.11, טרם התיישנה במועד הגשתה.

הפסיקה כבר שנתה כי את העובדה שהתובע לא מיהר לעמוד על זכותו לפרעון תשלום מלוא יתרת ההלוואה והמתין עד לקבלת תוצאות ההליך בבית המשפט במחוזי, יש לזקוף דווקא לזכות התובע ולא לחובתו.

תא (תל-אביב-יפו) 33686/00 בנק עצמאות למשכנתאות ולפיתוח בעמ נ' מרים אהרונשטם ואח', (ניתן ביום 24/06/2002);