בשרי נ' קולדינסקי

לפניי תביעת התובע לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965 (להלן: החוק או חוק איסור לשון הרע). במוקד התביעה שתי תלונות שהגישה הנתבעת למשטרה נגד התובע בהן טענה בין היתר כי הוא איים עליה ברצח. 

1.  

   רקע עובדתי והמחלוקות

    

2. הצדדים הם שכנים מזה כשש שנים ומתגוררים בבניין משותף. בין הצדדים ניטשת מחלוקת מתמשכת (שנמשכת עד היום) על חלוקת השימוש ברכוש המשותף של הבניין. בין היתר חלוקים הצדדים על מחסן שנבנה בקומת העמודים של המבנה וכן קיימת ביניהם מחלוקת לגבי החזקה בחלקים אחרים של הרכוש. הסכסוך פרש את זרועותיו לערכאות משפטיות שונות ובין הצדדים התקיימו הליכים בפני המפקח על רישום המקרקעין בעניין המחסן ובמסגרת הליך זה הגיעו הצדדים ביום 29.1.2015 להסכמות לגבי חלוקת השימוש במחסן ולתשלום פיצוי (נספח ב' לתצהיר התובע). בנוסף, בין הצדדים התנהל הליך בבית המשפט לתביעות קטנות (נספח ג' לתצהיר הנתבעת) והליך משפטי נוסף לפי פקודת בזיון בית המשפט. מדי פעם פורץ עימות בין הצדדים והעניין מגיע למשטרת ישראל. אך לפני חודש התערבה המשטרה לאחר מחלוקת בגין צינור שנחתך (עמ' 7, ש' 22 ואילך – כל ההפניות הן לפרוטוקול אלא אם צוין אחרת). הפעם עומדת על הפרק תביעת התובע לפי חוק איסור לשון הרע.

    

3. התובע טוען כי הגשת התלונות למשטרה על ידי הנתבעת מהווה פרסום לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע. לדברי התובע תלונות הנתבעת במשטרה הן תלונות שווא, שקריות ובדויות שנעשו מתוך מטרה לפגוע בשמו הטוב; אחת התלונות אף הביאה לשלילת חירותו עת הוחזק במעצר למשך לילה שלם. בנוסף לכך, מבסס התובע את תביעתו על עוולת הרשלנות. הוא טוען כי הגשת תלונת השווא הייתה בחוסר תום לב וכי התנהגות הנתבעת עונה על יסודות עוולת הרשלנות לפי פקודת הנזיקין. על כן, עותר התובע למתן פסק דין המחייב את הנתבעת לפרסם התנצלות ולהודיע למשטרה כי תלונותיה תלונות שווא הן, וכן לחייבה בפיצוי בסך 100,000 ₪ בגין לשון הרע או בגין רשלנות.

    

4. הנתבעת מבקשת לדחות את התביעה. היא טוענת כי הגישה את התלונות למשטרה לאחר שהנתבע אכן איים עליה בשתי הזדמנויות; כי היא האמינה בתום לב באמיתות תוכן התלונות וכי היא עומדת מאחורי תלונותיה שאמת בבסיסן. עוד טוענת הנתבעת שאין לצפות ממנה כי תערוך פעולות כלשהן לפני הגשת התלונות למשטרת ישראל שהיא רשות מוסמכת לקבלת תלונות בגין ביצוע עבירות, ודי באמונתה בכך שבוצעה כלפיה עבירה.

    

5. אין חולק על כך שהנתבעת הגישה שתי תלונות נגד התובע במשטרה. התלונה הראשונה הוגשה בעקבות אירוע מיום 23.1.2012 (להלן: התלונה הראשונה ו- האירוע הראשון – בהתאמה). בגין מקרה זה הגישה הנתבעת תלונה למשטרה ובעקבותיה מסרה הודעה באותו יום (נספח ד' לתצהיר התובע). באותה הודעה ציינה הנתבעת, כי היא "בסכסוך שכנים מתמשך" עם השכנים שלה וכי בסביבות השעה 18.30 חזרה מהעבודה, אחיו של התובע שאינה יודעת את שמו, פנה אליה ואמר לה: "מי נתן לך אישור לגעת פה בדברים?" ולא נתן לה לעבור לביתה תוך שהוא צועק עליה. לפי הודעת הנתבעת, התובע הגיע, הצטרף לאחיו, חסם את דרכה והתחיל לצעוק: "מי את...את תצטערי שאת גרה פה ואת לא יודעת מה זה סבל ואני אזרוק לך את הבוילר מהגג ואת לא יודעת עם מי את מתעסקת". הנתבעת סיפרה עוד בהודעתה כי התובע אמר לה: "אני מזהיר אותך, זה ייגמר ברצח". הנתבעת מתארת בהודעתה כי בשלב מסוים הגיעה אשתו של התובע וכאשר פתחה את שער הכניסה של הבניין, הדלת פגעה בה (נספח ד' לתצהיר התובע). בעקבות הודעתה של הנתבעת, נחקר התובע תחת אזהרה. באותה חקירה הודע לתובע כי הוא חשוד והוזהר. בהמשך הוא עומת באופן הבא עם החשד והוטח בו שביצע: "איומים בכך שהיום...איימת על שכנה שלך בכך שאמרת לה 'את תצטערי שאת גרה פה ואת לא יודעת מה זה סבל ואני אזרוק לך את הבוילר מהגג ואת לא יודעת עם מי את מתעסקת' ואז הוספת 'אני מזהיר אותך זה ייגמר ברצח'". באותה הודעה מסר התובע כי אכן היה ויכוח בינו לבין הנתבעת, אך לא איים עליה.