המוסד לביטוח לאומי נ' עיריית פתח תקווה ואח'

לפני תביעת שיבוב לפי ס' 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995.

1. התובע – המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") - תובע את החזר הגמלאות ששילם וישלם בעתיד, על פי דין, למר ר.א. (להלן: "הנפגע"). לטענת התובע, במועדים הרלבנטיים התחנה המרכזית בפתח תקווה, בה ארעה לנפגע התאונה, הייתה בבעלותה או בשליטתה או בהחזקתה של הנתבעת 1 - עירית פתח תקווה. הנתבעת 2- שירביט חברה לביטוח בע"מ, הייתה המבטחת של הנתבעת 1 במועדים הרלבנטיים לתאונה. הנתבעת 3- דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ, החזיקה, תפשה והייתה האחראית לשטח התחנה המרכזית במועדים הרלבנטיים והנפגע נשכר על ידה באמצעות מעבידתו - חב' בטחון אבידר בע"מ - לבצע עבודות פטרול ושמירה בשטח התחנה המרכזית.

2. לטענת התובע, ביום 20/7/08 בשעות הלילה, במהלך סיור רגלי, נתקל הנפגע בשקע עמוק ברצפת התחנה (להלן: "המפגע") וכתוצאה מכך נפל ונגרם לו שבר בברך ימין (להלן: "התאונה"). הנפגע פונה באמבולנס לבית חולים "השרון" בפתח תקווה, עבר סדרת בדיקות וצילומים ואובחן כסובל מנפיחות, רגישות במישוש והגבלה בתנועות רגל ימין. בדיקת סי. טי. אבחנה שבר והוא נותח בברכו בקיבוע פנימי של השבר, עבר שיקום ממושך ואובחן כסובל מצליעה ניכרת ברגל ימין. בעקבות התאונה הגיש הנפגע תביעה נזיקית (ת.א. 16105-07-10) וביום 14/12/11 הגיעו הצדדים להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ולפיו שולם לנפגע סך של 62,941 ₪ מעבר לתגמולי מל"ל. בהסכם הפשרה נעשתה חלוקה באופן כזה שהנתבעות 1 ו -2 נשאו כל אחת ב 40% מהפיצוי והמעבידה ב 20% הנותרים.

3. לטענת התובע, חלוקת האחריות בין הנתבעים בתביעה שלפני צריכה להיות בהתאם לחלוקה שנקבעה בהסכם הפשרה. התובע הכיר בתאונה כתאונת עבודה. ועדה רפואית שבדקה את הנפגע קבעה כי כתוצאה מהתאונה נותרה לו נכות בשיעור 20% החל מיום 1/8/09 ולאחר הפעלת תקנה 15 – נכות בשיעור 30%. לטענת התובע, סך הגמלאות ששילם ויישלם לנפגע עומדות על סך של 339,264 ₪ נכון למועד הגשת התביעה לפי הפירוט הבא: דמי פגיעה- 13,256 ₪, גמלאות נכות ששולמו- 213,304 ₪, גמלאות נכות מהוונות- 112,704 ₪. לטענת התובע הוא זכאי לפיצוי מהנתבעות על הגמלאות ששילם וישלם לנפגע, בשל אחריותן לפגיעתו של הנפגע. לטענתו נזקי הנפגע עולים לאין שיעור על סכום הגמלאות המגיעות.

4. לטענת התובע, בנסיבות יש להחיל את סעיפים 41 ("הדבר מדבר בעד עצמו") וס' 38 ("דבר מסוכן") לפקודת הנזיקין ועל הנתבעות הנטל להוכיח כי לא התרשלו. לטענתו, הנתבעות התרשלו כלפי הנפגע והפרו כלפיו חובות חקוקות המוטלות לפתחן. מכאן תביעת התובע אשר לפני.

5. הנתבעות 1-2 מכחישות את עצם קרות האירוע ואת נסיבותיו ומכחישות את טענת הנפגע לפיה הוא נפגע כתוצאה ממפגע כלשהו המצוי בשליטת נתבעת 1. לטענתן ולמיטב ידיעתן, לא היה במקום כל מפגע ולחלופין הן טוענות כי הן לא ידעו ולא היה עליהן לדעת על המפגע הנטען והמוכחש. לטענתן, ככל שיוכח קיומו של מפגע, הרי שהאחריות רובצת על הנתבעת 3 בעלת השליטה במקום. לטענתן התאונה הנטענת, ככל שארעה, ארעה בשל מצבו הבריאותי של הנפגע עובר לאירוע ומחמת שלא שם ליבו לתנאי הדרך ולא בשל מפגע כלשהו. לטענתן, גרסת הנפגע באשר לנסיבות התאונה כפי שנמסרו בזמן אמת מעידה על החלקה סתמית, בשל טעות וללא קשר לקיומו של פגם כזה או אחר.

6. הנתבעת 1-2 טוענות כי הן לא התרשלו כלפי הנפגע ולא הפרו כלפיו חובות חקוקות המוטלות לפתחן. לטענתן, לא התקיימו התנאים להעברת נטל הראיה. לטענתן, הסכומים הנתבעים בתביעה מופרזים וחסרי אחיזה במציאות. לטענתן, כתוצאה מהתאונה הנפגע סבל מפציעות קלות בלבד, טופל והחלים באופן מיטבי בתוך זמן קצר. לטענתן, התשלום שניתן לנפגע במסגרת הפשרה הוא לפנים משורת הדין ואין בו משום הודאה בחבות או בגובה הנזק.

7. לטענת הנתבעות 1-2, הסכם הפשרה לרבות החלוקה שבו אינם רלבנטיים לתביעה שלפני ועל התובע להוכיח תביעתו לרבות אחריות הנתבעים אותם בחר לתבוע. לטענתן, סכום הפיצוי ששולם לנפגע במסגרת הפשרה, שולם לו בשים לב לכך שתביעתו הנזיקית נבלעה בתגמולי המל"ל כך שלכל היותר הוא זכאי ל 75% מהנזק או לגמלאות אשר שולמו לפי הנמוך מבין השניים, כאשר יש לנכות מכל סכום את אשמו התורם של הנפגע ואת אשמם של אחרים אשר נתבעים ואשר אינם נתבעים בתביעה זו. לטענתן, למעבידת הנפגע במועדים הרלבנטיים אחריות לתאונה משזו העסיקה את הנפגע חרף מצבו הרפואי ואלמלא הייתה עושה כן, היה נמנע האירוע הנטען. העובדה כי במסגרת תביעת השיבוב שלפני התובע אינו זכאי להגיש תביעתו כנגד מעבידת הנפגע, אינה מונעת העלאת טענות כנגד אשמו של המעביד וחבותו בנזיקין.

8. הנתבעת 3 מכחישה אף היא את עצם קרות התאונה ואת נסיבותיה הנטענות. לטענתה, הנפגע לא נשכר על ידה ובמועדים הרלבנטיים היה עובד של חב' אבידר, שקיבלה על עצמה לספק שירותי שמירה ואבטחה במקום. עוד לטענתה, במועדים הרלבנטיים רוב שטח התחנה הוחזק על ידי חב' "קווים" ומקצתו על ידי חב' "אגד". לטענתה, במועדים הרלבנטיים האחראית על שטח התחנה הייתה הנתבעת 1 ולפיכך טענות הרשלנות שנטענו על ידי התובע, יש להפנות כלפי הנתבעת 1. לטענתה עובדיה היו נוהגים להזעיק, באמצעות המוקד העירוני של הנתבעת 1, את עובדי הנתבעת 1 על מנת שיגיעו לתקן מפגעים שונים ואכן אלו היו מגיעים לעשות זאת, אם כי הדבר היה כרוך בסחבת לא מועטה ולעיתים עובדי הנתבעת 1 לא היו מגיעים כלל. מעבר לכך, חזרה הנתבעת 3 בכתב הגנתה על אותן הטענות כפי שנטענו במסגרת כתב ההגנה מטעם הנתבעים 1-2.