ת"א 4929-01-14 מצורי ואח' נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

התובעים טוענים כי רכבם נגנב. פנייתם לנתבעת – המבטחת של רכבם, לא נענתה. מכאן התביעה שהגישו, בעתירה לחייבה בתשלום סכום של 156,782 ₪. הנתבעת מכחישה את טענות התובעים וטוענת, בין היתר, למעורבותם בגניבת רכבם. במוקד הדיון ניצבת השאלה שבמחלוקת, האם התקיים אירוע ביטוח המצדיק את קבלת התביעה.

רקע 

1. התובעים – אב ובתו, החזיקו ברכב מסוג מיצובישי פג'ארו 2008 מ.ר. 91-600-63 (להלן: "הרכב"). התובע הנו בעל פוליסת ביטוח מקיף של הרכב שהופקה על ידי הנתבעת, שבין היתר מכסה נזקי רכוש שנגרמו, כנטען, באירוע מושא הדיון (מספר 00-33-476597-13-1 החל מתאריך 1.7.13 ועד ליום 30.6.14 – להלן: "הפוליסה").

2. ביום 19.8.13 או בסמוך לכך נגנב הרכב. דבר הגניבה הובא לידיעת התובעים באותו הערב על ידי חברת איתורן שנציגיה הגיעו לביתם. מיד ובסמוך לקבלת ההודעה על גניבת הרכב, הודיעו התובעים על כך לנתבעת.

3. בליל גניבתו, זוהה הרכב בנסיעה במחסום חוצה שומרון. לטענת הנתבעת הנהג נעצר וזיהה עצמו כבנם של התובעת ובעלה בשם נתנאל המתגורר בבית אריה. סייר של איתורן שהבחין ברכב, דיווח למרכז הבקרה ולאחר בדיקה הסתבר כי המיגון ברכב הופעל באופן חוקי ומצוי במצב תקין. בשעת חצות לערך, התקבלה התראה באיתורן כי הרכב נמצא בטול כרם. לאחר שנציגי איתורן לא הצליחו לאתר את בעלה של התובעת, הם הגיעו לבית התובעת ועדכנו אותה כי הרכב נגנב.

במקביל, התבקש בעלה של התובעת, שהוזעק לביתו על ידי נציג אחר של איתורן, לעצור בצד הדרך על כביש 4. הוא וחבריו עשו כך ותושאלו על ידי נציג איתורן שאף צילמם.

לבקשת אנשי איתורן, מסרה התובעת בידיהם את מפתחות הרכב הרזרביים מאחר שלא נמצאו המפתחות בהם נעשה שימוש יום יומי. בבוקר שלמחרת, מפתחות אלו נמצאו בחדר השירותים על ידי בנם של התובעת ובעלה, שמסרו אותם כבר באותו הבוקר לידי סוכן הביטוח.

4. בהתאם לראיות לכאורה שבידי הנתבעת, עלה חשדה כי הרכב לא נגנב כלל. הוצע לתובעים להשלים את מהלך החקירה בנושא ובין היתר, להעביר לידי הנתבעת פלט שיחות. נטען כי התובעים סרבו לכך והחקירה לא הושלמה. כך נותרה הנתבעת בגרסתה כי אירוע הביטוח לא התרחש והתובעת, בעלה או מי מטעמם מעורבים בהקשר זה, השולל חבות בהתאם לתנאי הפוליסה. לגישת הנתבעת, יש להחיל על נסיבות העניין את הוראות סעיפים 23-26 לחוק חוזה ביטוח התשמ"א –1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח").

5. בקשת התובעים לפצותם על גניבת הרכב סורבה בטרם הושלם מהלך החקירה. התביעה הוגשה בחלוף כארבעה חודשים ממועד גניבת הרכב ולנוכח שהנתבעת נותרה בעמדתה ולא שלחה מכתב דחייה.

תמצית טענות התובעים

6. התובעים טוענים כי נדחו על ידי הנתבעת בלך ושוב, מבלי שקיבלו תשובה ברורה ובכתב ובניגוד להוראות הפוליסה והדין. לגישתם, התנהגות הנתבעת לוקה בחוסר תום לב ובחוסר הגינות ויש למנוע ממנה מלהעלות טענות לאחר שחדלה לשלוח מכתב דחייה כדין.

לטענת התובעים, לו שילמה להם הנתבעת את הפיצוי המגיע להם במועד בהתאם לתנאי הפוליסה ודו"ח שמאי - בסכום של 120,612 ₪, היו נחסכים להם תשלומי שכירת רכב חלופי בסכום של 18,000 ₪ למהלך התקופה שבה המתינו למענה מצד הנתבעת.

עוד נטען כי מאחר שהנתבעת לא שילמה את הסכום שלא היה שנוי במחלוקת תוך 30 ימים בהתאם להוראות סעיף 27 לחוק חוזה הביטוח, יש לחייבה בתשלום ריבית מיוחדת בהתאם להוראות סעיף 28 א' לחוק חוזה ביטוח, בשיעור מקסימלי של 12% ובסכום של 1,895 ₪. התובעים מוסיפים כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום ריבית עונשית עד פי 3 מהקבוע בחוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א -1961 עקב התחמקותה מתשלום נזקיהם במועד, תוך שימוש בטענות לא מבוססות שהועלו בחוסר תום לב ובסכום של 3,875 ₪.