ת"א 49261-05-13 הוט מובייל בע"מ נ' מחמוד ג'ומעה ובניו - חברה ליצור ושיווק חומרי בניה ואח'

לפניי בקשת הנתבע 3 לביטול פסק דין שניתן נגדו ביום 9.9.13 בהיעדר הגנה.

1.התובעת-המשיבה הגישה בחודש מאי 2013 תביעה נגד הנתבעים כולם ע"ס 89,526 ₪, הנסבה על שירותי טלפון נייד ודמי יציאה. המדובר בתביעה לאקונית המוגשת כטופס סטנדרטי שבו ממולא סכום החוב הנטען ואליה מצורפים דפי חשבון לרוב, והנוקטת בלשון יחיד "הנתבע" בלא להבחין בין בעלי הדין. ניתן להבין מן הנספחים כי הלקוח של התובעת היא הנתבעת 1, חברה שחדלה בינתיים מלפעול. מעמדם של הנתבעים 2 ו-3 אינו מובהר בכתב התביעה. שמם אף אינו נזכר כמעט בעשרות עמודים ההתקשרויות החוזיות השונות של התובעת והנתבעת 1, שפשרן לא הובהר, כאשר לעניין הנתבע 3-המבקש הוא חתום לכאורה על כתב ערבות (שאין אליו התייחסות מפורשת בכתב התביעה) בעמ' 38 מתוך 100 עמודי הנספחים, ואשר לא ברור לאיזה נדבך בהתקשרות החוזית הוא מתייחס.

2.הנתבעים 2 ו-3 קיבלו שניהם את כתב התביעה לידיהם, אין חולק. הנתבע 2 התגונן. המבקש (הנתבע 3) לא התגונן, והתובעת עתרה וקיבלה פסק דין בעניינו בהיעדר הגנה, ביום 9.9.2013. דיון בעניינו של הנתבע 2 התקיים לפניי ביום 17.12.13, והצדדים הגיעו שם להסכם פשרה שלפיו הנתבע 2 ישלם לתובעת סך של 5,000 ₪ לסילוק התביעה נגדו.

3.ביום 10.8.15 עתר המבקש 3 לביטול פסק הדין. יצוין כי הוא נקט לשון אמורפית בשאלה מתי הגיע פסק הדין לידו, אך בהבהרה מיום 12.8.15 (שאמנם לא נתמכה בתצהיר, אך על כך לא מיחתה המשיבה) ציין כי הוא למד על פסק הדין ביום 6.8.15, קרי בתוך תקופת 30 הימים לבקשת ביטול פסק דין בהתאם לתקנה 201 לתקסד"א. בבקשתו, שנדרשו לה הבהרות ותוספות כיוון שהייתה רחוקה מלהיות סדורה, לא הכחיש המבקש כי כתב התביעה הגיע לידו, ועל כן גם נמנע מלעתור לביטול פסק הדין מחובת הצדק, אלא הטעים כי מסר את מסמכי התביעה לנתבעת 1 על מנת שהיא ומנהליה ידאגו להתגונן בשמו, אך אלו לא עשו כן, כפי שגילה להפתעתו שעה שבדק את רישומי תיקי ההוצל"פ הפתוחים נגדו. לגוף הדברים טוען המבקש כי לא היה אלא שכיר בחברה, הנתבעת 1, ואין לו כל אחריות לחובות החברה כמנהל או כערב, ועל כן טובים סיכויי הגנתו. המבקש אף עתר לעיכוב הליכי ההוצל"פ בגדרי האמור, ובעניין זה ניתן צו ארעי במהלך הפגרה, ביום 12.8.15.

4.המשיבה הגיבה. חלקים מתגובתה אינם רלבנטיים, שכן הם עוסקים בביטול מחובת הצדק, שעה שנתבקש ביטול רק מכוח שיקול דעתו של בית המשפט (ובדין כך), שעה שאין חולק כי המסמכים הומצאו למשיב. לגוף הדברים היא גורסת, בתמצית, כי סיכויי הגנתו נמוכים, שכן למעשה שימש מנהל לפי הרישומים ברשם החברות, וכן היא מצביעה על כתב ערבותו הנזכר לעיל.

5.המבקש, בתשובתו, טוען כי לא היה בעלי הנתבעת 1, וכי ערבותו מתייחסת למכשיר יחיד, בדומה לנתבע 2.

6.לאחר בחינת הבקשה והתשובות, מצאתי כי דינה להתקבל, בתנאים. עסקינן בביטול מחמת שיקול הדעת של בית המשפט, לא מחובת הצדק שבה התמקדה התגובה. כאן יש לבחון שניים אלה: הסיבה למחדל, ובעיקר את סיכויי ההגנה. הסיבה למחדל אינה נחזית זלזול, כי אם רשלנות גרידא. המבקש טען, ועל כך לא באה הכחשה, כי ביקש מן הנתבעת 1 ופרנסיה לדאוג לטיפול בתביעה, הללו לא עשו כן, וכך בא פסק הדין לעולם. ברי כי מדובר ברשלנות של המבקש, שכן לא ניתן לתת גושפנקה להתנהלות של בעל דין המוסר בידי אחר את הטיפול בתביעה ואינו מביע כל עניין בהתפתחויות, עד שהוא מגלה את הדבר במסגרת בדיקת תיקי ההוצל"פ בחלוף שנתיים, תוך גרירת התובע חזרה לקלחת התביעה.

7.ואשר לסיכויי ההגנה: התביעה, כאמור, לאקונית ביותר, ואין כל אפשרות לגלות מן האמור בה לגופה את טיב אחריות המבקש (ונזכיר, כי ההתייחסות בתביעה היא ל"נתבע" יחיד, שעה ששלושה הם). אכן, אחד ממאה עמודי הנספחים כוללים את ערבותו האישית של המבקש, אולם שאלה היא למה ערב – האם לכלל התחייבויותיה של הנתבעת 1 כלפי התובעת, או שמא לעסקה נקודתית. זאת לא ניתן לקבוע לעת הזו. אשר לטענה כי המבקש שימש מנהל: פרט לכך שלא באו לטענה זו כל פירוט ועיגון בכתב התביעה, הרי שהיא אינה ברורה לגופה, וגם אם נניח לשיחת החרשים בין בעלי הדין כאן בשאלה האם שימש המבקש מנהל (כאשר הלה הגיב כי לא היה בעלים). מנהל בתאגיד אינו חב אוטומטית בחובות החברה. אחריות אורגן בתאגיד היא ספציפית ותלוית נסיבות, שאין להן זכר בכתב התביעה. קרי, העובדה שפלוני הוא מנהל (או בעל מניות, בהקשר דומה) לא די בה כדי לבסס את סיכויי התביעה הגבוהים לחיובו בחובות החברה שהוא משמש אורגן בה.

8.בנסיבות אלה, הרי שאני מורה על ביטול פסק הדין בעניינו של הנתבע 3 – המבקש. עם זאת, הדבר ייעשה תוך חיוב הנתבע 3 בהוצאות ותוך חיובו בהפקדת בטוחות להבטחת הוצאות המשיבה-התובעת, בשים לב לכך שלפחות לגבי ערבותו למכשיר נייד אחד (שלא צוין שוויו, אולם המבקש מפנה לעניינו של הנתבע 2) קשה לזהות כרגע קו הגנה ברור של המבקש. מה שוויו של המכשיר לא נדע (כל זאת כמובן בהנחה כרגע שהערבות היא נקודתית כשיטת המבקש, ולא לכלל חובות הנתבעת 1, כטענת המשיבה). המבקש ישלם אפוא למשיבה הוצאותיה בסכום של 3,000 ₪, בלא קשר לתוצאות ההליך העיקרי, זאת לאחר שנדרשה לנהל הליך בלא נוכחות המבקש בשל רשלנותו (גם אם אחרים נוספים התרשלו, וזאת אין אשמת המשיבה). בנוסף, יפקיד בקופת בית המשפט סכום של 2,000 ₪, להבטחה (חלקית כמובן) של חיובים בקשר עם פסק הדין, אם יינתן נגדו. זאת יפקיד עד יום 15.10.15, תוך מסירת הודעה כי כך עשה.

9.מובן שמוצע לב"כ הצדדים לבחון בתקופת הביניים את האפשרות לייתר את התביעה כולה, כפי שהשכילו לעשות בעניינו של הנתבע 2, ומבלי שהדבר מחייב כמובן איש מבעלי הדין. יודיעו הצדדים עד יום 15.10.15 אם עלה הדבר בידם. תז"פ ליום 19.10.15.