ת"א 49207-12-14 ארצי ואח' נ' צימרינג ואח'

לפני בקשת נתבעת 1 ( להלן: "המבקשת" ) לחיוב התובעים ( להלן: "המשיבים" ) בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמד-1984.

לטענת המבקשים , הליך זה הנו ההליך השלישי בין הצדדים ביחס להסכם המכר שצורף לכתב התביעה, שכן בין הצדדים התנהלו שני הליכים בתביעה לביטול הסכם המכר ( ת"א 4280/09 ) ותביעה למתן הפיצוי המוסכם ( 53188-10-13 ). לטענתם כל טענות המשיבים הוכרעו בהליכים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים ולכן סיכויי התביעה דה כאן קלושים וקיים סיכוי של ממש כי התביעה תדחה נוכח קיומו של השתק פלוגתא ולחילופין השתק עילה.

המשיבים בתגובתם עותרים לדחיית הבקשה שכן לשיטתם סיכויי התביעה גבוהים לאור קיומן של החלטות חלוטות של בתי משפט שקבעו שהמבקשים הפרו את הסכם המכר שנחתם בין הצדדים. לטענתם יוכלו לעמוד בתשלום ההוצאות אם יפסקו כנגדם והמבקשים לא יתקשו לגבות את הוצאותיהם.

המבקשת בתשובתה טוענת כי דין טענתם של המשיבים לכך שהנם אנשים ישרים שפועלים בנקיון כפיים נסתרת בכך שהגישו בקשה לקבלת סיוע משפטי באמצעות מצג שווא שכן למשיבים רכוש רב כולל זכויות בדירות ביקיר ובתל אביב ורכב מיצובישי שבבעלותם.

דיון:

על פי תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 בית משפט רשאי לחייב תובע בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע :

"...בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע..."

מטרתה העיקרית של תקנה 519 (א) הנה מניעת תביעות סרק והבטחת תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר בית המשפט סבור כי סיכויי ההליך קלושים (ראו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד (1) 647; ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ, פ"ד מז (3) 846; רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נ' אורי ניב, פ"ד נד (2) 845.

התקנה לא קובעת קריטריונים לפיהם יחויב המשיב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת, אלא לכשנקבע כי מתקיימות נסיבות המצדיקות את הדבר. שיקול הדעת של בית המשפט בבואו להחליט בעניין תקנה 519(א) לתקנות רחב הוא. על בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות שיפוטיות (הנחשבת כזכות בסיסית בעלת אופי חוקתי מהמעלה הראשונה), לבין זכותו של הנתבע כי לא ייצא מפסיד באם תידחה התביעה נגדו (ראו: רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים ואח', פ"ד נח (5) 865).

השופט בך קבע בע"א 2877/92 באיזה נסיבות יחייב בית המשפט בהפקדת ערובה סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ובניה (קרני שומרון) בע"מ, פ"ד מז (3) 846 וכך נאמר:

"אחת המטרות המרכזיות של הפעלת התקנה 519 לתקנות היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהתביעה הינה בעלת סיכויי הצלחה קלושים. עם זאת, אין הכוונה להכביד יתר על המידה על מגישי תובענות, ולהגביל את יכולת הגישה לבית המשפט לאותם תובעים אשר לאל ידם לספק דרישה כספית זו של בית המשפט בקלות יחסית. על-כן מצווה בית המשפט לנהוג בנושא זה במתינות ולהפעיל את שיקול-דעתו בדבר אופן הבטחת הוצאות המשפט בסבירות..." .

בפסק דין רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ [פורסם במאגרים], קבע כב' השופט מלצר שיקולים מנחים נוספים אשר יש לשקול בעת הכרעה בהחלטה לחיוב תובע בהפקדת ערובה וכדלקמן:

"...בית המשפט מביא בחשבון גם שיקולים נוספים, כגון: סיכויי ההליך, מורכבותו, שיהוי בהגשת התביעה וכן מיהות הצדדים. במסגרת זו ניתן אף משקל למידת תום הלב בנקיטת ההליך. עיינו והשוו: פרשת אויקל; פרשת איברהים, שם, שם; דודי שוורץ סדר דין אזרחי, חידושים, תהליכים ומגמות 99-31, 112-1 (תשס"ז)."