ת"א 4917-11-15 אסא נ' שבירו מור ואח'

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי להיעתר לבקשה לעיכוב ההליכים. להלן טעמיי:

1. בין הצדדים מתנהל הליך הנוגע לברור הזכויות בנכס מושא התובענה דנן בבית המשפט המחוזי בלוד (ת"א 9500-11-13).

2. התביעה דנן, הוגשה כתביעה לסילוק יד, למתן צו מניעה האוסר על הנתבעים להתיר לצדדים שלישיים לעשות שימוש בנכס, ולמתן חשבונות. התובע שלפני טוען כי התביעה בבית המשפט המחוזי, אינה אלא תביעה לסילוק משכון ושעבודים אשר אין לה כל נפקות באשר לשאלת סילוק היד ומתן החשבונות. דא עקא, עיון בכתב התביעה המתוקן בבית המשפט המחוזי, מלמד כי בית המשפט המחוזי מתבקש להצהיר, בין היתר, כי "זכות הקניין של התובע בנכס ... משוחררת מכל ... טענה לזכות מצד מי מהנתבעים" (סעיף 2 לכתב התביעה המתוקן בת"א 9500-11-13).

3. בנסיבות אלה, ברי כי שאלת ההחזקה, והשאלות הכספיות שבעקבותיה, נגררות אחר שאלת הזכויות הקנייניות בנכס, ויוכרעו בבית המשפט המחוזי במסגרת ההליך המתנהל שם.

4. לפיכך, מטעמים של מניעת הליך כפול, חיסכון בזמן שיפוטי ומניעת הכבדה מיותרת, ראיתי, כאמור, להיעתר לבקשה לעיכוב הליכים בשל עניין תלוי ועומד [ראו: רע"א 627/13 סגל נ' פנינת מלכי ישראל בע"מ, פסקה 13 (19.2.2013); רע"א 2812/13 קולומביה ציוד וצרכי צילום בע"מ נ' דלתה דיגיטל בע"מ, פסקה 10 (11.7.2013), רע"א 4969/15 קיבוץ ניר אליהו נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקאות 8 -9 (17.8.2015)].

5. כידוע, לא נדרשת חפיפה מוחלטת בין העניינים הנידונים, בשתי הערכאות, אלא הדרישה היא שבשני ההליכים תידון סוגיה מהותית זהה [ראו: ע"א 9/75 אל-עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2) 477, 481 (1975); רע"א 4969/15 קיבוץ ניר אליהו נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקאות 8 - 9 (17.8.2015)].