ת"א 49125-10-14 ברוך נ' ברק

בפני בקשה לדחיית או מחיקת התביעה על הסף ולחילופין בהפקדת ערובה להוצאות.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות ולהלן יפורטו טעמי:

1.בקצירת האומר- בין הצדדים התנהל הליך נוסף במסגרתו תבע המבקש את המשיב. במסגרת אותו הליך הגיעו הצדדים לכדי הסכם אשר שניים הם עיקריו- האחד- התביעה אשר הגיש המבקש כנגד המשיב תדחה והשני- המשיב ישלם למבקש סך של 40,000 ₪ בעשרה תשלומים. אין חולק כי הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין במסגרת ההליך האמור.

2. לטענת המשיב, לאחר שנחתם ההסכם, התחוור לו כי מצג אשר הוצג לו על ידי המבקש ואשר על בסיסו נחתם ההסכם ובהתאם לו שולם על ידי המבקש סכום של כ- 150,000 ₪ במסגרת תיק הוצאה לפועל שנפתח על ידי אליהו חברה לביטוח – הינו מצג שווא, באשר תיק ההוצל"פ נסגר על ידי חברת אליהו כחוב אבוד. במסגרת התביעה, עתר המשיב, בנסיבות אלו, לביטול הסכם הפשרה ופסק הדין, מפאת הטעייה וכן, עתר לתשלום פיצוי בסך 100,000 ₪ בראש נזק כללי, בגין הוצאותיו ובגין הוצאת דיבתו.

3. במסגרת הבקשה טוען המבקש כי דין התביעה להידחות על הסף בנסיבות בהן מצג השווא- המוכחש כשלעצמו – אין בו בכדי לבטל את הסכם הפשרה, באשר ממילא במסגרת הסכם הפשרה נדחתה התביעה והתשלום אשר נקבע בנוסף לדחיית התביעה אינו בגין ההליך האמור.

4. המשיב מתנגד לבקשה ולטענתו, התשלום אשר נקבע במסגרת הסכם הפשרה קשור להליך הקודם ומשכך, דינו בטלות לאור מצג השווא.

5.לאחר שבחנתי טענות הצדדים הנני מוצאת כי הבקשה נסמכת על אדנים עובדתיים ובכלל זה – פרשנות הסעיף הדן בדחיית התביעה ופרשנות הקשר בין שני סעיפי הסכם הפשרה והסעיף השני להליך העיקרי.

לאור האמור, אינני מוצאת לדחות או למחוק את התביעה על הסף.

6. באשר לבקשה לחיוב בערובה להוצאות, הרי שמלבד אמירה בעלמא ובהתאם לה המשיב "גורר" את המבקש להליכים משפטיים, לא מצאתי כל טעם בדין לחיוב בערובה לתשלום הוצאות ומשכך, הבקשה במתכונה – נדחית.

7. בשולי הדברים הנני מוצאת לציין כי , כאמור עתר המשיב במסגרת תביעתו לתשלום הנובע מהוצאת דיבתו ואולם, במסגרת התביעה לא פורטו עובדות כלשהן המקימות עילה לתביעה בגין לשון הרע – לאור האמור, ישקול המשיב מחיקת סעד זה.