ת"א 49075-09-14 ח' ואח' נ' ג'

בפניי כתב תביעה לתיקון הרישום בפנקסי המקרקעין בהתאם לסעיפים 93-95 לפקודת ההסדר, שהוגש על יד עזבון המנוח ח' א' ח' ויורשיו על פי צוואה: ג' ח' ח', כ' ח' ח', ס' ג' ח', מ' ג' ח' ומ' ג' ח' (להלן: "התובעים"). התביעה הוגשה נגד הנתבע נ' ג' שרכש את החלקה מבנו של המנוח כנג'י נאיף.

נטען כי התובעים הם יורשיו של המנוח ח' א' ח' מכפר ***** שנפטר ביום 29.9.1982 ובהתאם לצוואתו שקוימה על ידי בית הדין הדרוזי בעכו ביום 19.12.83. נטען כי התובעים 1-2 הם בניו והתובעים 3-5 הינם נכדיו, בניו של בנו ג' שנפטר ביום 17.9.85 ובהתאם לצוואה שקוימה בבית הדין הדרוזי ביום 19.12.85. נטען כי המנוח תבע בהליכי הסדר מקרקעין בשנת 1959 לפי תזכורות תביעה מספר 507, 509 ו-510 את הזכויות שהיו ידועות אז במספרים הזמניים 23-32 בגוש 1967 באזור הנקרא "****". בהתאם לתזכורות התביעה, הוא החזיק בקרקע שתבע בחלקה החל משנת 1944 ובחלקה החל מהשנים 1951-1952. נטען כי אותם שטחים שהמנוח תבע עברו ליורשיו ללא התנגדות וכי מצב החזקה בשטח לא השתנה משנות ה-40 וה-50 ועד היום. נטען שבדיעבד הסתבר שהקרקע שהוחזקה על ידי המנוח ויורשיו משתרעת על שטח חלקה 23 בגוש 19167 ששטחה הכולל הוא 16,324 מ"ר וכן על שטח של 900 מ"ר מחלקה 22 באותו גוש. נטען שבעקבות הליכי ההסדר שהסתיימו ביום 3.11.77, חלקה 23 נרשמה בבעלות המנוח וחלקה 22 נרשמה בשלמותה על שם המנוח כנג' ע' ד', כך שחלק מהקרקע שהוחזקה על ידי התובעים נרשמה במרמה, טעות או שלא כדין על שמו של האחרון.

לטענת התובעים, המנוח לא היה מודע לכך ששטח חלקה 23 שנרשמה על שמו, לא כלל את כל השטח המוחזק על ידו משנות ה-40 וה-50. נטען שגם התובעים לא ידעו שחלק מהשטח המוחזק על ידם נמצאת בתוך חלקה 22 וזאת עד לאחר שהוגשה כנגדם תביעה על ידי הנתבע שלימים רכש את זכויות המנוח כנג' דאהר. צוין כי עוד בחייו של המנוח ח', הוא ובניו נטעו את הקרקע שבחזקתם באזור "****" בעצי זית, לרבות את החלק בחלקה 22, ללא התנגדות כלשהי. נטען כי הנתבע, תושב הכפר *****, רכש בשנת 1969 מבנו של המנוח כנג' את זכויותיו בחלקה 22. נטען שהנתבע נחשב כבעל ניסיון בעסקאות במקרקעין ומכיר את ההיסטוריה של הכפר. עוד נטען שבמועד הרכישה, טרם הסתיימו הליכי ההסדר וטרם נודע מספרה הסופי של החלקה. נטען כי נאיף דאהר, בנו של המנוח כנג', העיד שהוא מכר לנתבע את הזכויות שירש מאביו באזור "****" וכי בעת ביצוע העסקה לא ידע את מספרה של החלקה וסמך על הנתבע לגבי גודל השטח ומספרו. עוד טען שבהתחשבנות הוא ויתר על מחיר של כחצי דונם מהקרקע. נטען שעלה שהוא מעולם לא חתם על מסמכים בפני עו"ד (אלא בביתו) ולא ידוע לו כיצד הנתבע רשם את זכויותיו. עוד נטען שהוא העיד שלאחר שמכר את זכויותיו לנתבע בשנת 1969 הנתבע מעולם לא פנה אליו בטענה שמשפחת המנוח השיגה את גבול החלקה שמכר לו.

לטענת התובעים, מבירור שנערך ברשם המקרקעין עלה שהעסקה נרשמה בשנת 1989 והוצהר שהיא בוצעה בשנת 1981, כ-12 שנים לאחר מועד ביצועה בהתאם לעדות דאהר. נטען שהמסמכים מתיימרים להיות חתומים על ידי עורך הדין המנוח חאלד יאסין, על אף שדאהר העיד שמעולם לא חתם בפני עורך דין. נטען שלנוכח עדותו של דאהר באשר למועד ביצוע העסקה עולה שהנתבע ידע על גבולות השטח המוחזק על ידי המנוח וניטע על ידו, עוד בטרם הושלמו הליכי ההסדר. נטען כי הנתבע מעולם לא התנגד להחזקת השטח על ידי המנוח ובהמשך על ידי יורשיו ולא טען לזכויות בשטח האמור. עוד נטען שעל אף שעסקת הרכישה נעשתה לפני השלמת הליכי ההסדר, הנתבע לא הגיש תביעה במסגרת הליך ההסדר. נטען כי חלקה סופית 22 כיום היתה לפני הליכי ההסדר חלק מהחלקות שקבלו בזמן ההסדר מספרים זמניים 23 ו-24 באותו הגוש כעולה מתוכנית המודד ע' קשקוש. נטען שאין מחלוקת שחלקה 23 ששטחה 1670 מ"ר היא החלקה שהיתה בבעלותו ובחזקתו של המנוח כנג' דאהר שהנתבע רכש את זכויותיו וחלקה זמנית 24 היתה בבעלות המנוח ס' מזיד חוסין דאהר שהמנוח ח' רכש את זכויותיו וששטחה היה 2730 מ"ר. נטען שחלקות זמניות 23 ו-24 היו חלקות צרות המשתרעות לאורך 300 מ', כאשר חלקתו של המנוח ס' מז' היתה רחבה יותר ושטחה גדול יותר. נטען שמתזכורת התביעה של המנוח ח' עולה שהוא רכש את זכויותיו של המנוח ס' מזיד באזור הנ"ל, דהיינו, הוא רכש את חלקה זמנית 24. נטען שבמפת קבלת התביעות רואים את שמו של המנוח ח' כבע'ם של חלקה זמנית 24 ואת שמו של ס' כנג' בחלקה זמנית 23.

נטען שכעולה מתזכורת התביעה 507 לא היה שינוי בגבולות חלקות 23 ו-24 והמנוח ח' ציין שהוא תובע את זכויותיו מכח רכישה מס' מז'- הבע'ם והחמזיק של חלקה 24. נטען שמעיון במפה רואים את סימון פקיד ההסדר לפיו החלק הע'ון נותר כחלקות 23 ו-24 והחלק הדרומי סומן כחלקות 23 א ו24 א. נטען שמתזכורת התביעה 509 ציין פקיד ההסדר את מספרי החלקות שנתבעו על ידי ח' כ-23 ו-24 ולאחר מכן נרשם דווקא 23 א ו-24 א שהם החלק הדרומי. נטען שהמנוח כנג' דאהר הגיש 2 תזכורות תביעה- מספר 431 ו-433 (תיק משפטי 25/****), כאשר מעיון בהן ובפסק הדין עולה שהיה לו סכסוך רק עם מדינת ישראל בנוגע לגודל השטח המגיע לו. בתזכורת תביעה 431 ציין המנוח כנג' שויתר על חלק משטחו לטובת המדינה ושלאחר הויתור נותר לו דונם אחד בלבד. נטען שמבלי שהמנוח ח' היה צד להליך המשפטי בין המנוח כנג' למדינה, סוכם שירשם ע"ש כנג' שטח חלקות 23 א ו-24 א שהינו שטח של 2570 מ"ר בחלקה 22 שנתבע על ידי המנוח ח'. נטען שפקיד ההסדר ייחד את החלק הגדול יותר לבעל החלקה הקטנה בכך שנתן לו 2570 מ"ר במקום 1670 מ"ר, דהיינו, כ-900 מ"ר יותר. נטען שמעולם לא היתה חזית בין המנוחים כנג' וח'.

לטענת התובעים, יש לתקן את הרישום מכח סעיפים 93 ו-95 לפקודת ההסדר שכן המנוח תבע את זכויותיו ולא היתה תביעה סותרת מולו. הוזכר שהנתבע רכש את זכויותיו מבנו של המנוח כנג' ועד לשנת 2003, משך 34 שנים, מעולם לא טען לזכות בקרקע שהוחזקה על ידי התובעים. עוד נטען כי משפחת התובעים נטעה את הקרקע בעצי זית בין השנים 1973-1970 ואף הקימו גדר בגבול החלקה הנטענת עם הנתבע שמעולם לא הביע התנגדותו. נטען כי נוכח טעות הסופר שנפלה בהליכי ההסדר, הגבול בין חלקת התובעים לחלקת כנג' שנמכרה לנתבע, לא תאם את גבול החזקה בפועל, ועמד בניגוד להצהרות שני הצדדים בפני פקיד ההסדר. נטען שהנתבע ידע על הטעות שמפה שנערכה על ידי פקיד ההסדר מאחר והוא רכש את הזכויות לפני השלמת ההסדר והיה מצווה לגלות לפקיד ההסדר על הטעות. נטען שמשהעדיף לשתוק, התנהגותו נגועה במרמה כמשמעות סעיף 93 לפקודה. נטען כי הנתבע שתק משך 30 שנה ורק בשנת 2003 הגיש בבית המשפט לתביעות קטנות תביעה כנגד התובעים שפלשו לאדמתו. נטען שהנתבע פעל בחוסר תום לב כאשר שתק משך תקופה העולה על תקופת ההתיישנות. נטען שלאחר ההליך בבית המשפט לתביעות קטנות זומן המודד זין אלדין אבו ג'וש כדי לשחזר את הגבול הנכון ולפתור את המחלוקת בין הצדדים. נטען שהתובע 1 פנה לנתבע וביקש ממנו להיות נוכח בעת סימון הגבול וכן פנה לשני נכבדים מהכפר- ג' אברהים ועפו שאהר להיות נוכחים בעת עבודת המודד. נטען כי המודדים הגיעו למקום ושחזרו את הגבול הנכון, בנוכחות התובעים 1-5, הנתבע והמכובדים. נטען שהמודד סימן את הגבול שתאם את גדר התיל שהוצבה על ידי התובעים והנתבע הצהיר במעמד הנוכחים שהוא מקבל את הגבול שסומן על ידי המודד. נטען שלאחר דחיית תביעתו בבית משפט לתביעות קטנות, הנתבע שוב שמר על שתיקה משך 10 שנים נוספות, עד לפני מספר חודשים, עת הגיש תביעה לסילוק יד בבית המשפט השלום בעכו (תיק 5286-02-13). נטען כי שתיקתו משך השנים מהווה הודאה בזכותם. עוד נטען כי התובעים לא יכלו לגלות אודות הטעות טרם הגשת התביעה בשנת 2003. נטען שהמועד הקובע לעניין ידיעת העובדות המהוות את עילת התביעה הינו מועד הגשת התביעה בשנת 2003. נטען שיש להורות לפקיד ההסדר לתקן את הרישום בפנקסי המקרקעין באופן בו השטח המוחזק על ידי התובעים בחלקה 22 בגוש 19122 המסומן בתוכנית המדידה נספח ג', בשטח של 900 מ"ר יצורף לשטח חלקה 23 וירשם ע"ש עזבון המנוח ח'.