ת"א 49050-01-15 אבו זביידה ואח' נ' המשביר לחקלאי בע"מ ואח'
|
ת"א בית משפט השלום נצרת |
49050-01-15
1.3.2017 |
|
בפני סגנית הנשיא: נבילה דלה מוסא |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
מבקשת: המשביר החקלאי בע"מ |
משיב: בלאל אבו זביידה |
| החלטה | |
לפניי בקשה לחייב את המשיב בהפקדת ערובה לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
רקע עובדתי וטענות הצדדים
1.הבקשה נוגעת לתביעה כספית שהגיש המשיב (התובע) נגד המבקשת (הנתבעת), וזאת בגין הנזק שנגרם, לטענתו, ליבול קישואים מזן "מאייה" שהמשיב נטע בשתי חלקות הנמצאות ליד יישוב ארגמן שבבקעה, וזאת בעקבות השימוש, לטענתו, בחומר הדברה מסוג "טייפון" שהוזמן מהמבקשת. לפיכך, הגיש המשיב את תביעתו כנגד המבקשת במסגרתה הוא ביקש לחייב את המבקשת בתשלום פיצוי בסך של 173,232 ₪.
2.בבקשתה נסמכת המבקשת על שני טיעונים מרכזיים:
הראשון, הוא סיכויי התביעה של המשיב, שלטענתה הינם קלושים, כאשר בעניין זה טענה המבקשת להעדר יריבות, שכן לטענתה, המשיב לא קיבל מוצרי הדברה מטעמה והיא לא מכרה או הובילה בעצמה מוצרי הדברה למשיב. מה גם, לטענתה אף אם הייתה המבקשת מעורבת בדרך כלשהי באספקת המוצר, הנזק שנגרם, במידה ונגרם, הינו כתוצאה מרשלנות בשימוש ובאחזקת המוצר ע"י המשיב.
השני, לטענת המבקשת קיים חשש ממשי כי במידה ותביעת המשיב תדחה, לא יהא ביכולתו לשפות את המבקשת ולשלם לה את הוצאות ההגנה שלה. שכן, מדובר במשיב שהינו תושב השטחים שאין בידיו נכסים כלשהם הנמצאים בארץ שמהם תוכל להיפרע.
לאור זאת, לטענת המבקשת יש להורות למשיב להפקיד ערובה, שלא תפחת מסך של 30,000 ₪.
3.מנגד טען המשיב, כי די בעובדת היותו תושב הרשות על מנת לחייבו בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת. מדובר בחקלאי ששוכר את האדמות החקלאיות מיישובים ישראלים ונוטע בהם מטעים שהיבול שלהם נמכר לספקים שונים בתחום מדינת ישראל וגם בתוך שטחי הרשות. לטענתו, הוא גם עומד בתשלום הוצאותיו השונות כגון, צריכת המים וכו'. בנוגע לסיכויי התביעה, טען המשיב כי מדובר בסיכויי תביעה שאינם נמוכים.
לאור האמור, לטענת המשיב דין בקשת המבקשת להידחות.
4.בתשובתה חזרה המבקשת על אותם טיעונים שהועלו בבקשתה והוסיפה כי המשיב לא הציג כל ראיות שהיה בהן כדי להעיד על מצבו הכלכלי.
דיון
5.הזכות לפנות לערכאות השיפוטיות היא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה (רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647 (1990)). יחד עם זאת, תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, הסמיכה את בית המשפט, אם נראה לו הדבר, לצוות על התובע ליתן ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע:
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|