קרן קיימת לישראל באמצעות מנהל מקרקעי ישראל נ' אוחיון ואח'

אין מחלוקת בין הצדדים שהנתבעת 1 בנתה ללא היתר במקרקעין שהיא חוכרת מאת התובעת, וכי בגין בניה זו היא חייבת בדמי שימוש. המחלוקת היחידה בין הצדדים נוגעת לגובהם של דמי שימוש אלה.

1. התובעת, הינה הבעלים על המקרקעין הידועים כחלקה 1 בגוש 30858 או כ- "משק 32" במושב אבן ספיר (להלן: "המקרקעין"), והיא תובעת באמצעות מינהל מקרקעי ישראל (להלן:"המינהל"), את הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") שהינה בעלת רשות שימוש במקרקעין.

2. נתבעת 2, הינה אגודה שיתופית רשומה, בה חברה הנתבעת 1, והינה צד לחוזה השכירות אשר נחתם בינה לבין המינהל ולבין הסוכנות (להלן: "חוזה השכירות"). הנתבעת 2 הגישה ביום 17.4.11, הודעה לבית המשפט לפיה, אין לה כל עמדה וכל אינטרס בקשר לתביעה והיא תמלא אחר כל החלטה כפי שיקבע בית המשפט.

3. על פי כתב התביעה המקורי, המקרקעין הושכרו והועמדו לרשות הנתבעת לצורך שימושים חקלאיים בלבד ואושרה לה יחידת מגורים אחת בלבד במשק. לטענת התובעת, התברר למינהל, כי הנתבעת הקימה יחידת דיור נוספת, ללא היתר, תוך הפרת חוזה השכירות, ובאופן המהווה שימוש חורג מהתכנית החלה על המקרקעין, זאת בניגוד להוראות חוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965 וחוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים) תשכ"ז- 1967. התובעת ביקשה ליתן צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבעת לעשות במקרקעין כל שימוש שאינו חקלאי, וכן צו עשה להריסה או אטימת היחידות הנוספות.

4. עוד ביקשה התובעת רשות לפיצול סעדים, לשם תביעת סעדים כספיים בהליך נפרד. לאחר התנגדות הנתבעת, נדחתה בקשה זו בהחלטה מיום 27.5.13 ובהתאם לכך ביום 11.9.14 הוגש כתב תביעה מתוקן בו התבקש סעד כספי בגין דמי שימוש ראויים עבור כל תקופת השימוש בשיעור של 5% משווי המקרקעין בכל שנה ושנה ובסה"כ, 126,466 ₪ בצירוף מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.9.13 ועד ליום התשלום בפועל.

   כמו כן, ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת בדמי שימוש עבור התקופה שמיום 1.10.13 ועד למועד בו יופסק בפועל השימוש החורג לפי חישוב של 5% מערך קרקע של 542,000 ₪ לכל שנה, כשהסכום צמוד מיום 30.9.13 ועד למועד התשלום בפועל. לכתב התביעה צורפו בין היתר חוזה השכירות, העתק מכתב הדרישה שנשלח לנתבעת, ושומת מקרקעין מטעם התובעת.

5. במאמר מוסגר יצויין כי בד בבד עם הגשת תביעה זו הוגשו עוד למעלה מעשר תביעות דומות כנגד חברי מושב אבן ספיר. במהלך 7 השנים שחלפו ממועד הגשת התביעה ועד הנה הצהירו הצדדים שוב ושוב על הסכמים והסדרים שונים, בין לסילוק התביעה בכללותה ובין הסדרים דיוניים, הטעונים אישורי וועדות פשרות אצל התובעת. בחצי השנה האחרונה מתקיים גישור בפני כבוד הנשיא, השופט חן, בין התובעת לבין הנתבעים בכל התיקים הנ"ל. אלא שעל אף כל המאמצים טרם הושגה בסכמה, וקשה להעריך מה הסיכוי שהסכמה כזו תושג אי פעם.

6. יחד עם זאת, נראה כי הזמן שחלף עשה את שלו. בסיכומים שהוגשו מטעם הצדדים נראה שהתובעת זנחה תביעתה לצו האוסר על השימוש בתוספת הבניה ולצו המורה על הריסתה. במקביל, הנתבעת ויתרה על טענתה לפטור אותה כליל מדמי השימוש. המחלוקת היחידה העומדת להכרעה, אם כן, היא גובה חובה של הנתבעת 1 לתובעת.

7. אין מחלוקת שגובה החוב הוא מכפלה של דמי השימוש השנתיים למ"ר, היקף הבניה ללא היתר, ומשך השימוש. אין גם מחלוקת שדמי השימוש השנתיים הם 5% מערך הקרקע, ללא מע"מ וללא דמי פיתוח. המחלוקות על כן הם שווי הקרקע, היקף הבניה ומשך התקופה לחיוב. ובסוגיות אלו נדון להלן.

   שווי הקרקע