ת"א 48823-05-10 מנסור נ' שירותי בריאות כללית

פסק דין 

התביעה

1. ביום 2.6.2003 פנתה התובעת, ילידת 1979, לרופא המשפחה שלה, ד"ר ניקולא גסאן, שהועסק באותה עת על ידי שירותי בריאות כללית, היא הנתבעת, והתלוננה על חום גבוה וצמרמורת. לטענתה, רופא המשפחה שילחה לביתה ללא טיפול ומבלי שהורה על עריכת בדיקות כלשהן. למחרת היום שבה ופנתה התובעת לרופא המשפחה, התלוננה בפניו על חום גבוה ועל קוצר נשימה, אולם גם הפעם, לטענתה, שולחה לביתה מבלי שנבדקה וללא טיפול תרופתי. כשפנתה אליו בשלישית, ביום 4.6.2003, הורה הרופא על הפנייתה המיידית לחדר מיון. התובעת הובאה באמבולנס לבית החולים "הדסה הר הצופים", והוחלט לאשפזה לאחר שאובחנה דלקת ריאות. בתרביות ליחה צמח חיידק מסוגSTAPH AUREUS, ומחלתה התדרדרה במהירות לאי ספיקה נשימתית שהצריכה, בין היתר, אינטובציה. בשל ההחמרה במצבה הנשימתי וההמודינמי הועברה התובעת לבית החולים "הדסה עין כרם", ובו הייתה מאושפזת כחודשיים במחלקה לטיפול נמרץ. ביום 26.8.2003 הועברה התובעת למחלקת השיקום של בית החולים "הדסה הר הצופים" ושוחררה לביתה ביום 18.9.2003.

על פי הנטען בכתב התביעה, מאז אותו אשפוז סובלת התובעת מדלקות ריאה חוזרות, מספר פעמים בשנה, ומברונכיאקטזיות שהן תולדה של דלקת הריאות הקשה בה לקתה. בחוות דעת רפואית שהוגשה מטעמה נטען כי נכותה הצמיתה כתוצאה מכך היא בשיעור של 60%.

טענות הצדדים

2. לטענת התובעת, הנסמכת בעניין זה על חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעמה, רופא המשפחה התרשל בטיפול בה, ובשל התרשלות זו נגרמו נזקיה. רשלנותו של הרופא מתבטאת בכך שלא אבחן את דלקת הריאות בימי המחלה הראשונים ולא החל בטיפול אנטיביוטי לאלתר. בשל העיכוב באבחון ובטיפול הוחמר מצבה, ומחלתה התדרדרה עד לסיכון חיים. לטענתה, ניתן היה לאבחן את המחלה באמצעות בדיקות גופניות כגון דופק, לחץ דם, מספר נשימות לדקה, כניסת אוויר לריאות, וכן באמצעות בדיקות מעבדה. לו ביצע הרופא בדיקות אלה, ניתן היה לאבחן את המחלה מוקדם יותר ולהפנותה מוקדם יותר לבית החולים.

התובעת מוסיפה וטוענת כי רופא המשפחה לא ניהל רישום רפואי כיאות, ולפיכך עבר אליו נטל השכנוע להראות שלא התרשל. בהיעדר רישום, נגרם לה נזק ראייתי לא רק בהיבט הדיוני, אלא גם בהיבט המהותי, המקנה לה עילת תביעה עצמאית בשל כך. עוד נטען, כי בהיעדר תיעוד בנוגע לימי המחלה הראשונים, הנתבעת לא עמדה בנטל לשכנע שניתן לתובעת טיפול סביר.

3. לטענת הנתבעת, אין להעביר אליה את נטל השכנוע בשל חסרונו של התיעוד הרפואי, לנוכח השיהוי הניכר שבהגשת התביעה. עם זאת, גם בהנחה שנטל ההוכחה עבר אליה, עמדה במשימה. לדבריה, המסמכים הרפואיים הקיימים בלוויית גרסאות התובעת ורופא המשפחה, יש בהם כדי ליתן תמונה מלאה על העובדות הטעונות הוכחה.

אשר לחוות דעתו של המומחה מטעם התובעת, טוענת הנתבעת כי לא נאמר על ידו איזה טיפול אנטיביוטי היה על רופא המשפחה לתת לתובעת בימי מחלתה הראשונים, מה ההנחיות למתן טיפול כזה ומה השלכת העיכוב במתן טיפול אנטיביוטי בקהילה על הפרוגנוזה. על אחת כמה וכמה, כשהמומחה אישר שהאנטיביוטיקה הייעודית לחיידק הנדיר שאובחן אינה ניתנת בקהילה. לטענתה, יש להעדיף את חוות דעתו של המומחה מטעמה, לפיה לא הייתה הצדקה למתן טיפול אנטיביוטי ביומיים הראשונים של המחלה, שכן המדובר באישה צעירה, שאין לה מחלות רקע, ואשר תסמיניה היו חום וכאב גרון.

בכל הנוגע לעיתוי הפניית התובעת לבית החולים סבורה הנתבעת כי התיעוד הקיים מלמד שלא הייתה הצדקה להפניית התובעת לאשפוז קודם למועד בו ניתנה, וכי המסמכים הקיימים תומכים בעדותו של רופא המשפחה בסוגיה זו.