ת"א 48796-10-15 א.מ מצרפי פיתוח ובנייה בע"מ נ' א. אפרת חברה להנדסה ובנייה מתקדמת בע"מ

לפניי בקשה לעיכוב הליכים בשל תניית בוררות.

הרקע לבקשה

1.ביום 15.3.2015 חתמו התובעת והנתבעת על הסכם לביצוע עבודה בנייה (להלן: ההסכם). התובעת החלה לפעול בהתאם להסכם. בשלב מסוים, התגלעו מחלוקות בין הצדדים באשר לביצוע העבודות. בעקבות חילוקי הדעות, החלה חליפת מכתבים בין הצדדים, שסופה ביום 26.10.2015, עת הגישה התובעת, חברת א.מ. מצרפי בנייה ופיתוח בע"מ (להלן: התובעת) את התביעה הנוכחית. בתביעה נטען כי למרות שהתובעת ביצעה את חובותיה על פי ההסכם עד אותו שלב, הנתבעת, חברת א. אפרת להנדסה ובניה מתקדמת בע"מ (להלן: הנתבעת), סירבה לשלם את התמורה החוזית.

2.בד בבד עם הגשת התביעה הוגשה בקשה למתן סעד זמני. בתגובה לסעד הזמני, ומאוחר יותר, בבקשה שיוחדה לעניין זה, טענה הנתבעת כי יש לעכב את ההליכים בתובענה בשל קיומה של תניית בוררות בהסכם בין הצדדים. הנתבעת הסתמכה על האמור בסעיף 28 להסכם, שכותרתו "ישוב חלוקי דעות וסכסוכים", ובפרט על סעיף 28(א) להסכם, לפיו:

"כל הסכסוכים וחילוקי הדעות שיתגלעו בין הצדדים לחוזה זה, ללא יוצא מן הכלל, בקשר לכריתתו, לפירושו או לביצועו, או בקשר לכל עניין ודבר בכל סוג שהוא הנובע מן החוזה או קשור בו, בין בתקופת הביצוע של הפרויקט בין אם הופסק ביצועו ובין לאחר סיום ביצועו, ימסרו להכרעתו של בורר שיוסכם על ידי הצדדים."

עוד הפנתה הנתבעת לאמור בסעיף 28(ט) להסכם, הקובע כי: "לא הגיעו הצדדים להסכמה בדבר זהותו של הבורר הוא ימונה על ידי יו"ר ארגון הקבלנים בירושלים". לבקשה צורף תצהירו של מרקו אלחיאני, שבו הצהיר אלחיאני כי בכל פניה של נציג התובעת לפנות לבוררות נתן את הסכמתו, והפנה אותו הן לעורכי הדין הן לסעיף 28 להסכם, המתווה את המנגנון למינוי הבורר. עוד צוין בתצהיר כי גם בדיון בבקשה לסעד זמני הובהר כי אין בהחלטה בעניין הסעד הזמני כדי לגרוע מטענות הסף שהעלתה הנתבעת, ובהן הטענה לעניין קיום תניית הבוררות. בתצהיר נטען עוד כי הנתבעת הביעה נכונות בעבר – והיא מביעה נכונות גם עתה – להתדיין בהליך של בוררות, וכי התובעת מעולם לא הציעה שמות של בוררים כדי שניתן יהיה להגיע להסכמה בדבר זהות הבורר. משכך, נטען, יש להורות על מינוי הבורר על ידי יו"ר ארגון הקבלנים בירושלים.

3.התובעת התנגדה לבקשה. לטענתה, הבקשה הוגשה בחוסר תום לב, בשיהוי ובחוסר ניקיון כפיים. לטענת התובעת, טרם הגשת התביעה היא שלחה מכתבים רבים אל הנתבע בנושא מינוי בורר מוסכם. התובעת טענה עוד כי ביום 1.7.2015 פנתה במכתב לנתבעת, בו כתבה במפורש כי היא מזמינה את הנתבעת לבירור המחלוקת בהליך בוררות מול בורר שייקבע בהסכמה בין הצדדים. הזמנה זו לא זכתה לתגובה כלשהי. גם במענה למכתבים נוספים שנשלחו לאחר מכתב זה (ובכללם מכתבים מחודש אוגוסט 2015) לא התייחסה הנתבעת לתניית הבוררות (ולהזמנה לקיים הליך בוררות). התובעת צירפה לתגובתה גם מכתב מיום 24.8.2015, שבו ביקשה תשובה בנושא הבוררות, אולם, לטענתה, מכתב זה לא נענה על ידי הנתבעת. לטענת התובעת, העובדה שהנתבעת לא שעתה לפניותיה בעניין מינויו של בורר מוסכם מלמדת כי הנתבעת לא הראתה נכונות לעשות את כל הנדרש לקיום הבוררות. משכך, נטען כי הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח את התקיימות התנאים המנויים בסעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות). כמו כן טענה התובעת כי אילו הייתה הנתבעת שועה לפניותיה במועד, ניתן היה לפתור את המחלוקת בבוררות, וכעת, משנאלצה להגיש את התביעה, יש הצדקה לאפשר לה להמשיך את בירור ההליך בבית המשפט.

4.בתשובה טענה הנתבעת כי העלתה את נושא הבוררות בהזדמנות הראשונה, כטענה מקדמית. עוד טענה הנתבעת כי התנהלו שיחות טלפוניות רבות בין הצדדים עצמם ובין באי כוח התובעת ישירות עם מנהל הנתבעת, ובכל פנייה בדבר קיום הליך בוררות הפנתה הנתבעת להוראות סעיף 28(ט) להסכם (היינו, לכך שיש לפנות ליו"ר ארגון הקבלנים בירושלים לשם מינוי בורר). לטענת הנתבעת, משהתובעת לא עשתה כן, אין לה להלין אלא על עצמה.