ת"א 48780-12-14 מורדחייב ואח' נ' פלד ואח'

מר חנניה מורדחייב (להלן: "התובע"), הגיש תביעה כספית על סך 127,803 ₪ נגד עו"ד אליצור פלד (להלן: "הנתבע"). הנתבע הגיש הודעת צד ג' נגד גרושתו של התובע הגב' ליובה מורדחייב, ששינתה את שמה מאוחר יותר ללאה לוי (להלן: "לאה").

ביום 20.12.2005 אישר בית המשפט לענייני משפחה הסכם גירושין בין התובע ללאה (להלן: "הסכם הגירושין"), ולטענת התובע הנתבע ייצג אותו באותה עת. בהסכם הגירושין נקבע בין היתר כי הדירה ששימשה למגורי בני הזוג תימכר, ואם לא תימכר בתום שישה חודשים ואחד הצדדים יבקש מינוי כונס נכסים למכירת הדירה, ימונו באי כוח הצדדים ככונסי הדירה ויטפלו בכל הקשור למכירתה. כן נקבע כי שכר טרחת הכונסים ישולם מתמורת הדירה.

הדירה לא נמכרה בתום ששת החודשים הנ"ל וראש ההוצל"פ מינה את הנתבע ואת עו"ד אמנון שובל ככונסי הנכסים של הדירה. נקבע כי שווי הדירה עומד על 610,000 ₪ ולאחר מכן נערכה התמחרות בין בני הזוג שבסופה נקבע כי לאה תרכוש מחצית מזכויותיו של התובע בדירה תמורת סך של 305,000 ₪.

בהסכם הגירושין נקבע כי מכספי התמורה יש לסלק את המשכנתה הרובצת על הדירה תחילה, והיתרה תחולק בין בני הזוג בחלקים שווים. לטענת התובע, משנמכרה רק מחצית הדירה, היה עליו לפרוע רק מחצית מסכום המשכנתה, קרי סך של 67,500 ₪ בלבד, והיה על לאה לפרוע את המחצית השנייה.

לטענת התובע, בשל טעות ו/או רשלנות של הנתבע נוסח הסכם המכר בין התובע ללאה מיום 1.7.08 (להלן "הסכם המכר"), כך שנקבע כי התובע חייב לפרוע את מלוא סכום המשכנתה שרבצה על הדירה. כן נטען כי התובע לא שלט היטב בשפה העברית והיה זה הנתבע שחתם על הסכם המכר מטעמו. עוד טען התובע כי הנתבע הבחין בטעות רק לאחר שקיבל 67,500 ₪ פחות ממה שהיה עליו לקבל, וניסיונותיו הרבים לתקן את טעותו בלשכת ההוצל"פ ובערכאות נוספות כפי שפורט בכתב התביעה לא הועילו.

התובע ביקש מבית המשפט לחייב את הנתבע בסך של 127,803 ₪: סך של 67,500 ₪ במונחי קרן נכון ליום 1.5.08 ונכון ליום 18.12.14 - 87,803 ₪, וכן 40,000 ₪ נוספים בגין עוגמת נפש, ריצות, הפסד ימי עבודה בגין הטיפול בהליכים משפטיים והוצאות משפט שנגרמו לו.

הנתבע טען בכתב הגנתו בין היתר כי מדובר בתביעה שמוגשת נגדו "בגלגול השלישי ו/או הרביעי" לאחר שכל ניסיונות התובע להיפרע מלאה כשלו. הנתבע אישר כי ייצג את התובע בהליך המכירה וטען כי התובע ולאה הסכימו בהסכם הגירושין שכל אחד מהם יישא במחצית החוב בגין המשכנתה. כן נטען כי כל פעולותיו של הנתבע אושרו בידי ראש ההוצל"פ וכל הערעורים של התובע שהוגשו על החלטת ראש ההוצל"פ נדחו ולכן מדובר במעשה בי דין היוצר השתק פלוגתה ודין התביעה להידחות.

הנתבע הפנה בכתב הגנתו לקביעת כב' השופט סובל שדן בערעור על החלטת ראש ההוצל"פ וקבע לאמור: "אין מחלוקת כי המשיבה שילמה את מלוא סכום התמורה בסך של 305,000 ₪ ומכאן שמילאה את התחייבותה החוזית ולא מצאתי שנפלה טעות אריתמטית בהתחשבנות או בהחלטותיו של הרשם הנכבד. תנאי החוזה וסעיפיו ברורים והם משקפים את הסיכום הסופי בין הצדדים, ולכן אין כל חשיבות להתחשבנות קודמת ולמו"מ שקדם לחתימת החוזה". כמו-כן הפנה הנתבע לקביעות שונות בפסק דין שניתן בתביעה על סך 67,250 ₪ שהגיש התובע נגד לאה בבית המשפט לענייני משפחה – תביעה שנדחתה.

לחלופין נטען בכתב ההגנה כי באם בית המשפט ימצא לנכון לחייב את הנתבע בסכום כלשהו, יש לחייב את לאה בסכום זה שכן היא זו שחבה אותו לתובע. כמו-כן נטען כי התובע נושא ברשלנות תורמת בשיעור של 100% להשתלשלות האירועים ולתוצאותיהם, לרבות לכל נזק ו/או הוצאה שלטענתו נגרמו לו (אשר מוכחשים).