ת"א 48779-03-13 שמואל נ' אלבז ואח'

בקשה מס' 5 הוגשה על ידי מבקשים 2-3 ובקשה מס' 6 על ידי מבקש מס' 1.

הבקשות בפני הם לדחייה על הסף כי עילות התביעה בין המקוריות ובין בכתב התביעה מתוקן אינן בסמכות בית המשפט בתיק אזרחי ואין לתובע עילת תביעה. הסעד על פי כתב התביעה המתוקן הוא צווי סגירה ומניעה על פי הורות חוק רישוי עסקים, תשכ"ח- 1968 וחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 . התביעה מוגדרת כתביעה לצו מניעה קבוע והפרת הוראה חוקית. צו המניעה הוא למנוע מהתובע להמשיך בהליך של פתיחת עסק ללא רישיון כדין במקרקעין ביישוב שאינם של התובע, ובניגוד לחוק התכנון והבניה. ההוראה החוקית שנטען להפרתה היא הוראה שמיועדת להגנה על הציבור שכולל גם התובע. אך התרופות הן פליליות בסמכות של הרשות המקומית לפי חוק רישוי עסקים וחוק התכנון והבנייה.

תוכן העתירה היא כי התובע עותר שבית המשפט ייתן צו לאסור את פתיחת המרכול הפועל במגרש 10 בשטח מבני המשק במושב פארן על ידי הנתבעים ללא רישיון עסק ובניגוד לחוק התכנון והבנייה. הרישא לתביעה, ההנמקה לתביעה והסיפא הם סעדים בהליכים פליליים על פי חוק רישוי עסקים וחוק התכנון והבנייה , מהטעמים בין היתר של הגנה על הציבור . מעבר לעובדה שהתובע מטבע הדברים הוא בכלל הציבור שיכול להיפגע, לא ברורה מה עילת התביעה שלו על פי ניסוח כתב התביעה .

בא כוח התובע השיב לבקשה מס' 6 כי הוא מוכן למחוק את התביעה ללא צו להוצאות. בא כוח המבקשים מתנגד ועומד הן על דחייה על הסף והן על הוצאות.

הן כתב התביעה המקורי והן המתוקן העתירות כפי שנוסחו לא הקימו לתובע עילת התביעה. בסיפא לכתב התביעה נטען כי לבית המשפט השלום סמכות עניינית לפי סעיף 51 (א) (3) לחוק בתי המשפט, נ"מ התשמ"ד-1984 . כי עניינו חזקה ושימוש במקרקעין. העניין של תיק זה הוא אמנם אופן השימוש במקרקעין על ידי הנתבעים אך עילת התביעה אינה "חזקה ושימוש" אלא הפרה נטענת של חוק רישוי עסקים וחוק התכנון והבנייה. האכסניה הטבעית לכך מבחינת התובע, כפי שהוא בפועל עשה בעבר היה להגיש עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים כנגד הרשות שאינה מפעילה את סמכויותיה. סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט, נ"מ מקנה עילה למי שנפגע. יתכן והתובע נפגע, אך הדבר לא עולה מכתב התביעה .

החסר בכתב התביעה הוא אפוא בהעדר של הגדרת העילה הפרטנית של התובע מעצם העובדה שהנתבעים מקימים עסק שמתנהל לטענתו שלא כדין ולא כי לא ניתן לבסס עילה כזו כלל.

העילה הנוספת היא הפרת הוראה חוקית אך לצורך סעד של צו מניעה מבלי להראות איזה סעד מקנים חוקים אלה לפרט.

משניתנה לתובע הזדמנות לתקן את כתב התביעה ללא הצלחה, אני מוחקת את התביעה בהעדר עילה לפי תקנה 100(1) לתקסד"א. לא מצאתי לא להטיל על התובע הוצאות . כי הנתבעים נאלצו להגיש כתב הגנה לתביעה המקורית ובקשות אלה.

התובע ישלם לנתבעים, ביחד ולחוד הוצאות בסך של 5,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. לא מצאתי לפצל את ההוצאות כי הייצוג הוא של אותה עורכת דין.

לפיכך התביעה נמחקת . בהעדר דיונים תחול תקנה 6(ב)(1) לתקנות בתי משפט (אגרות),התשס"ז 2007.