ת"א 48740-10-10 גדיר ואח' נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ

1.התובע 1 (להלן - "התובע") והתובעת 2 (להלן – "התובעת") הם אח ואחות אשר נפגעו בתאונת דרכים ביום 20.9.08 ונגרמו להם נזקי גוף. אין עוררין שהנתבעת נושאת באחריות מוחלטת לגרם התאונה ותוצאותיה בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

2.בהתאם למוסכם על ב"כ הצדדים, לעניינה של התובעת, מונה פרופ' משה רופמן כמומחה מטעם ביהמ"ש. חרף אי הסכמה מונה פרופ' רופמן כמומחה מטעם ביהמ"ש, אף לעניינו של התובע.

לאחר שהונחו בפניי חוות הדעת של פרופ' רופמן הוריתי על הגשת תחשיבי נזק. משעה שלא התקבלה הצעתי לסיום התיק על דרך הפשרה הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובעים הוגשו שורה של תצהירים ובהם תצהירי התובע והתובעת. מטעם הנתבעים לא הונחו תצהירים. אחר הדברים הללו הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. אדרש תחילה לעניינו של התובע.

3.פרופ' רופמן פסק כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה. מחוות דעתו נלמד כי בעקבות התאונה הוא נחבל בעורף ובגב. לאחר אשפוז בבית החולים בעפולה הוא שוחרר למנוחה בביתו והמשיך במעקב אורתופדי וטופל על ידי משככי כאבים וטיפולי פיזיוטרפיה. לאחר כעשרה ימים הוא חזר ללימודיו בבית הספר לשוטרים. לאחר מכן, כך פסק פרופ' רופמן, הוא לא מצא הגבלת תנועות, קיפוח עצבי וכיווץ שרירים עורפי. ככל שעסקינן במכאוביו של התובע הוא הגדיר אותם כסובייקטיביים. חברה לכך העובדה שב- 7.3.06 נפגע התובע בתאונת דרכים אחרת וכבר אז סבל מבעיות וכאבים בצוואר ובגב התחתון.

בסופה של דרך הכיר פרופ' רופמן בנכות זמנית של 100% למשך כשבועיים ונכות זמנית של 50% למשך חודש נוסף. לאחר מכן לא נותרה כל נכות.

4.נטען בסיכום טענות ב"כ התובעים כי "התובע מרגיש עצמו מקופח מקביעת פרופ' רופמן...לפיה התאונה לא הותירה אצלו נכות אורתופדית, וזאת שעה שהמומחה ציין בממצאי בדיקתו לגבי ע"ש צווארי ומותני כאבים בתנועות..." (סעיף 19). הדברים חסרי שחר. לא הוצגו לפרופ' רופמן כל שאלות הבהרה, אף לא נתבקשה חקירתו הנגדית. לכך חוברת נטייתו המובהקת של ביהמ"ש שלא להמיר את שיקול דעתו הלא מקצועי בשיקול דעתו המקצועי של מומחה שמתמנה על ידי ביהמ"ש. שמא, בדיעבד, עולה כי הייתה מוצדקת התנגדותו של ב"כ הנתבעת למינוי מומחה בעניינו של התובע, הגם שאין בדעתי לקבוע מסמרות בעניין זה.

5.משכך נהיר לחלוטין כי חסרת שחר היא טענתו של התובע להפסד כושר השתכרות בעתיד ולעזרת צד ג' בעתיד. מנגד, התרשמתי כי התובע עבר סדרות רבות של טיפולי פיזיותרפיה, הגם שהוא נעדר מעבודתו תקופה של 10 ימים בלבד. לא הונחו בפניי כל ראיות התומכות בטענת הפסד השתכרות בעבר, הגם שהנני מוכן לאמוד, על בסיס גלובאלי, הפסד כלשהו למשך כחודשיים, ולו על חשבון ימי מחלה. בדעתי להכיר אף בעזרת צד ג' ובהוצאות נסיעות שהיו לאורך התקופה בה קיבל התובע טיפולים פיזיוטרפיים.

6.משכל אלו לנגד עיניי בדעתי לפסוק לתובע בגין נזק לא ממוני סכום של 6,000 ₪, בגין עזרת צד ג' והוצאות לנסיעות בעבר סך של 5,000 ₪ ובגין הפסד שכר בעבר סך של 2,000 ₪. נזקיו של התובע עולים, איפוא, לסך של 13,000 ₪.

אדרש עתה לעניינה של התובעת.