ת"א 48739-11-14 מוסדות נירים ירושלים בע"מ נ' יצחקי

עניינה של החלטה זו הוא בשאלה, אם רשמת ההוצאה לפועל בראשון לציון (להלן גם – הרשמת) הייתה מוסמכת להעביר את הדיון בתובענה, שעניינה בקשה לביצוע שטר, אל בית משפט השלום בירושלים.

רק אם ייקבע כי הרשמת הייתה מוסמכת להעביר את הדיון אל בית המשפט בירושלים, כי אז נידרש אל שאלת קביעת בית המשפט שהסמכות המקומית לדון בתובענה הנדונה, נתונה לו וכן אל השאלה אם לאחר העברת העניין אל בית המשפט בירושלים, ניתן להעבירו פעם נוספת.

עיקרי העובדות הדרושות להחלטה

2.ביום 29.5.2014 הגישה התובעת אל לשכת ההוצאה לפועל בראשון לציון בקשה לביצוע שטר נגד שני חייבים, שאחד מהם הוא הנתבע. הבקשה הוגשה בקשר לאחת-עשרה המחאות בסכום כולל של 218,583 ₪.

ביום 8.9.2014 הגיש הנתבע אל לשכת ההוצאה לפועל בראשון לציון התנגדות לביצוע השטר ובקשה להעברת מקום שיפוט, כך שהתנגדותו תתברר בבית משפט השלום בירושלים. תמצית נימוקי התנגדותו היא כי מעולם לא נתן את ההמחאות לחייב 2, כי אינו מכיר את הזוכה ומעולם לא נתן לה את ההמחאות, או המחה אותן לידי צד שלישי וכי החתימה עליהן אינה חתימתו. בעניין סמכות השיפוט המקומית טען, כי הסמכות נתונה לבית משפט השלום בירושלים, מאחר ששם מקום מגוריו, שם מקום עסקו ושם מקום יצירת ההתחייבות והמקום שנועד לקיומה מהטעם שכתובת סניף הבנק הנמשך היא בירושלים. עוד הוסיף, כי בניגוד לטענת התובעת בבקשה לביצוע שטר, מקום ביצוע העסקה לא היה בראשון לציון, מהטעם שלטענת הנתבע וכאמור, מעולם לא בוצעה כל עסקה בינו לבין התובעת, מעולם לא נתן לה את ההמחאות ואף לא חתם עליהן.

3.בהתאם להחלטת רשמת ההוצאה לפועל בראשון לציון מיום 9.9.2014, נדרשה התובעת (הזוכה) למסור את עמדתה בעניין הבקשה להעברת ההתנגדות אל בית המשפט בירושלים וזאת תוך שלושה ימים. בהחלטה זו גם נקבע, כי הליכי ההוצאה לפועל בקשר להמחאות נושא התובענה יעוכבו עד הכרעה בהתנגדות לביצוען.

ביום 11.11.2014 ניתנה החלטה נוספת של הרשמת, הקובעת כי בהיעדר תגובה מטעם התובעת בעניין הסמכות המקומית, יועבר העניין להכרעה בבית-משפט השלום בירושלים.

ביום 4.12.2014 הגישה התובעת בקשה לביטול החלטת הרשמת מיום 11.11.2014 ובהחלטה מיום 9.12.2014 קבעה הרשמת כי משהועברה התביעה אל בית המשפט, אינה מוסמכת עוד להידרש אל הבקשה לביטול החלטתה.

ההתנגדות לביצוע השטר אמנם הועברה אל בית-משפט השלום בירושלים ועוד ביום 30.11.2014 ניתנה החלטתי על סמך נימוקיה בלבד, שעל-פיה ניתנה לנתבע רשות להתגונן. במקביל ניתנה החלטה נוספת שבמסגרתה נקבעו מועדים להשלמת הליכים מקדמיים ולהגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים. משחלף המועד להגשת התצהירים מטעם התובעת מבלי שהוגשו, ניתנה ביום 17.2.2015 החלטה המתרה בתובעת, שאם לא יוגשו תצהיריה עד יום 22.2.2015, לא יהיה מנוס ממתן פסק-דין (בהתאם לאמור בהחלטה מיום 30.11.2014).