ת"א 48692-07-12 איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל - משרד העבודה והרווחה,משרד החקלאות

המדינה, הנתבעת בתביעה הנדונה, עתרה לדחיית התביעה נגדה על הסף בשל מעשה בית-דין וכן בשל טענות מניעות, שיהוי וניצול לרעה של הליכי משפט.

הרקע לבקשת המדינה הוא, תביעת נזיקין שהגיש נפגע נגד המזיק, נגד המבטחת של המזיק – התובעת בתביעה הנדונה – ונגד המדינה. בכתב ההגנה שהגישה המבטחת בתביעת הנפגע, טענה היא טענת השתתפות, שלפיה על המדינה להשתתף בפיצויים שייפסקו לנפגע. תביעת הנפגע נגד המבטחת הסתיימה בהסכם פשרה שאושר בפסק-דין, שעל-פיו שילמה המבטחת פיצויים לנפגע ואילו התביעה נגד המדינה התבררה ונדחתה בפסק-דין. עתה תובעת המבטחת את המדינה בטענת השתתפות וטוענת כי לנוכח מעשי המדינה ומחדליה שעל-פי הנטען, מהווים רשלנות, על המדינה להשתתף בסכום הפיצויים ששילמה לנפגע. בבקשה הנדונה טוענת המדינה כאמור, כי יש לסלק תביעה זו על הסף. הטעם העיקרי לבקשתה זו הוא, כי פסק הדין בתביעת הנפגע מקים מעשה בית-דין החוסם את תביעת המבטחת.

השאלות העיקריות הטעונות הכרעה בנסיבות האמורות הן אלו: האחת, שאלת זהות העילה – לנוכח טענות שלא נטענו בתביעת הנפגע. השנייה, שאלת זהות בעלי הדין – במקום שבהליך הראשון שני בעלי הדין היו נתבעים ובתביעה הנדונה הם תובע ונתבע; במקום שבו הנתבעת היא המדינה ובתביעה החדשה מופנות טענות נגד אורגניה שכלפיהם לא נטענו טענות בתביעת הנפגע. השלישית – הסכם הפשרה בין המבטחת (התובעת בתביעה הנדונה) לבין הנפגע והסתלקותה מהמשך ניהול טענת ההשתתפות נגד המדינה במסגרת תביעת הנפגע היו לאחר שבקשת הנפגע לתקן את תביעתו ולכלול טענות נוספות נגד אורגנים נוספים של המדינה נדחתה. טענות אלו נכללות בתביעה הנדונה. השאלה היא אם לדחיית בקשת הנפגע לתיקון תביעתו יש השלכה על קיומו של מעשה בית-דין.

א.עיקרי העובדות ועיקרי ההליכים הרלוונטיים

2.את התביעה הראשונה הגיש הנפגע, ש' ח', יליד 1985 (להלן – הנפגע), אל בית המשפט המחוזי בתל-אביב ביום 5.11.2006 (ת"א 2394/06. להלן גם – תביעת הנפגע). התביעה הוגשה נגד ארבעה נתבעים: אביו של התובע, ע' ח' (הנתבע 1); איילון חברה לביטוח בע"מ (התובעת בתביעה הנדונה, שתכונה להלן – איילון או התובעת) (הנתבעת 2), שהייתה המבטחת של המשק של האב; חברת מגוף שינוע ומיכון לתעשייה וחקלאות בע"מ (להלן – מגוף) (הנתבעת 3), יצרנית מכונה לאיגוד פרחים ולמיונם (להלן – המכונה); מדינת ישראל – משרד החקלאות, המכון להנדסה חקלאית (הנתבעת בתביעה הנדונה, אשר תכונה להלן – המדינה או הנתבעת) (הנתבעת 4), בשל הטענה כי המכון להנדסה חקלאית תכנן את המכונה ואישר את ייצורה ואת שיווקה.

הנפגע בתביעתו תבע פיצויים בשל נזקי גוף שנגרמו לו ביום 23.11.1988, עת היה כבן שלוש שנים. הנפגע לחץ על הכפתור המפעיל את המכונה והחדיר את ידו אל אחד ממנגנוניה וכתוצאה מכך נלכדה ידו במכונה ומשכה אותו לתוכה. התובע נפגע קשה בידיו ובראשו וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקי גוף קשים שהותירו אותו בעל נכות קשה.

3.בכתב ההגנה שהגישה איילון ביום 11.1.2007, בתביעת הנפגע, טענה היא בין השאר, כי יש לייחס רשלנות למגוף ולמדינה (הנתבעות 3 ו-4 באותה תביעה) וכי יש לחלק את האחריות בין הצדדים המעורבים, הנדרשים להשתתף בסכום הפיצוי שייפסק (להלן – טענת ההשתתפות). טענה זו נסמכה בעיקרה, על טענות הנפגע בכתב התביעה.

התביעה נגד מגוף נמחקה ביום 4.4.2011, לאחר שהתברר שבעת הגשת התביעה, חברה זו כבר לא הייתה פעילה ונמחקה מהמרשם ברשם החברות.

טענתה העיקרית של המדינה בכתב ההגנה שהגישה בתביעת הנפגע הייתה, שחלקו של המכון להנדסה חקלאית, שהוא יחידת משנה במינהל המחקר החקלאי במשרד החקלאות, התמצה בהמצאת אב טיפוס של מכונה למיון פרחים ואגידתם, שנרשם עליו פטנט. לפיכך טענה המדינה, כי ממציא הפטנט אינו אחראי להתקנת גידור חיצוני וכי חובה זו חלה על יצרן הדגם המסחרי.