ת"א 48664-01-16 עובדיה-ימפולסקי ואח' נ' בר אל ואח'

לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני אשר יורה למשיבים שלא לחנות מעבר לתחומי החנייה שלהם באופן שחורג לתחום השטח המשותף וכן לחנות במרחק שלא יפחת מ-50 ס"מ מהקיר ומגדר האבן וזאת מאחר וחניה בתחום השטח המשותף או בצמוד לגדר האבן מונעת מהמבקשים גישה למקרקעין שלהם.

המבקשים והמשיבים הינם שכנים ומתגוררים ברחוב תבור 9 בנס ציונה. אין חולק כי לא מתקיימים יחסי שכנות תקינים בין הצדדים ואף קיים ביניהם צו הדדי למניעת הטרדה מאיימת שניתן ביום 5/1/16.

כעולה מהבקשה, בחודש אוקטובר 2016, המבקשים בנו מחסן בשטחם שנבנה במרחק של כחצי מטר מחניית המשיבים. החניית רכבם של המשיבים בצמוד לשטח המשותף הגובל עמו או בצורה החורגת משטח חנייתם לשטח המשותף, מונעת מהמבקשים את הגישה למחסן. מכאן הבקשה.

בדיון במעמד הצדדים, לא הכחישו המבקשים כי המחסן נבנה על-ידם ללא היתר. ויודגש, עובדה זו לא צוינה על-ידי המבקשים בבקשה למתן סעד זמני במעמד צד אחד.

דיון והכרעה:

5.המסגרת הנורמטיבית המסדירה את כל הקשור לבקשה לסעדים זמניים הינה תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") הקובעת כדלקמן:

"הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש..."

השיקולים שעל על בית המשפט להביא בחשבון בעת מתן החלטה בבקשה לסעד זמני מפורטים בס"ק ב' והינם:

(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר