ת"א 4866-06-13 ענתר(המנוח) ואח' נ' גני בר חברת בנייה וייזום בע"מ ואח'

כללי

1.התביעה הינה תביעת עזבונו ויורשיו/תלוייו של המנוח חוסני ענתר, לפיצוי בגין נזקי גוף אשר אירעו לו, על פי הנטען, עקב תאונת עבודה מיום 21.9.03 עת עבד מטעם הנתבעים 4-5 שהיו אז מעסיקיו, בפרוייקט בניה באתר בניה בשכונת כפר גנים בפתח-תקווה (להלן: "התאונה", "הפרויקט").

ביום 22/8/07 הגיש המנוח לבימ"ש השלום בעכו תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף עקב התאונה כנגד נתבעים שונים, ובהם הנתבעת 2 (להלן: "התביעה הקודמת").

בחודש 9/08 הלך המנוח לעולמו, דהיינו- כחמש שנים לאחר התאונה.

התביעה הקודמת תוקנה והתובעים דכאן נכנסו בנעליו של המנוח.

אותה תביעה קודמת נמחקה ביום 10/5/10 מחמת חוסר מעש של התובעים.

ביום 3/6/13 הוגשה תביעה זו שלפני.

תמצית פרטים נוספים אודות ההליך הקודם והצדדים לו, ניתן למצוא בהחלטה שניתנה על ידי ביום 2/10/14, לצורך הענין שנדון בה והיא תצוין גם בהמשך.

לטענת התובעים- קיים קשר בין התאונה לבין פטירת המנוח. יצוין כי המל"ל קבע למנוח 20% נכות אורתופדית בגין התאונה.

לכתב התביעה לא צורפה חוו"ד בענין הנכות הנובעת מהתאונה ו/או בדבר קשר סיבתי בין התאונה לפטירה. ראו בהקשר זה גם את דברי ב"כ התובעים בישיבה מיום 5/6/14, עמ' 3, ש' 1-4:

"מל"ל נפגעי עבודה קבע לו 20% נכות אורתופדית. הואיל ומרשי לא טיפל כיאות בענייניו, הוא לא קיבל כספים כלל מנפגעי עבודה. הוא עבר לנכות כללית וקיבל כספים במשך כשנתיים עד שהלך לעולמו. אני ער לכך שאין בידי חוות דעת לא לעניין הנכות הרפואית הקשורה בתאונה, לא לעניין קשר סיבתי בין הפטירה לתאונה. אנו נשקול, לאור הערת ביהמ"ש ובדיקת הנתונים, האם אנו עומדים על הטענה בדבר קשר סיבתי בין הפטירה לתאונה.

מרשיי לא משלים את עצמם. הם מבינים שלאור העובדה שמרשי ריצה עונש מאסר במשך כשנתיים אחרי התאונה ונפטר חמש שנים אחרי התאונה, ושכרו לא היה גבוה במיוחד ערב התאונה, הרי שעיקר הנזק הוא כאב וסבל, הפסדי עבר שנצליח להוכיח, הוצאות מעבר למכוסה ועזרת הזולת, עפ"י הנכות הרפואית שתקבע, בעיקר כאשר היה משוחרר".

להשלמת התמונה בענין זה, אוסיף כי ביום 31/10/14- הגישו התובעים בקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט לקביעת נכותו של המנוח בגין התאונה ולקביעת הקשר הסיבתי בין פטירתו לבין התאונה.

בקשה זו טרם נדונה הואיל ועל הפרק תלויה ועומדת להכרעה בקשה זו שלפני לסילוק התביעה על הסף, שפרטיה להלן. מטעם זה אף טרם הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעת 2.

2.הנתבעות 1-3 עתרו לדחיית או מחיקת התביעה נגדן מחמת התיישנות ולחילופין מחמת שיהוי ניכר ולחילופי חילופין מחמת אי תשלום הוצאות שנפסקו במסגרת החלטת בימ"ש בתביעה הקודמת למחיקתה. כן נתבקש למחוק את התביעה נגד הנתבעת 2 דכאן- בנימוק שאין אישיות משפטית הרשומה תחת השם הנ"ל.

בהחלטתי מיום 2/10/14, מהטעמים שפורטו באריכות באותה החלטה- הוריתי על דחית התביעה כנגד הנתבעת 1, מחמת התיישנות.

בהחלטה מיום 27/10/14, בבקשת הנתבעת 3 לתיקון טעות חישוב במניין הימים לצורך בחינת טענתה בדבר התיישנות התביעה כלפיה- מצאתי כי אכן נפלה טעות והוריתי על דחית התביעה כנגדה באותה עילה.