אבו פארס ואח' נ' לשכת רישום מקרקעין - חיפה ואח'

התובע טוען כי הנתבעת התרשלה באופן ניהול ו/או רישום הזכויות במרשם המקרקעין, בכל הקשור למגרש אותו רכש מבעליו הרשום, כאשר בדיעבד התברר כי רישום הזכויות על שם המוכר הנ"ל בלשכת הרישום בוצע עקב מעשה זיוף/מרמה. עקב כך, הגיש התובע את תביעתו הכספית שבפנינו.

הנתבעת הינה מדינת ישראל- לשכת רישום המקרקעין חיפה (להלן: "הנתבעת" או "לשכת הרישום").

המדינה שלחה הודעת צד ג' נגד עורך הדין שייצג את התובע בעסקת המקרקעין הנ"ל (הוא צד ג' לעיל).

פירוט טענות התובע

התובע טוען כי ביום 10.3.05 רכש את הזכויות (במושע) של דיין מרדכי (להלן: "דיין") במקרקעין הידועים כגוש 17143 חלקה 5 שהינה בשטח כולל של 14,126 מ"ר מאדמות כפר עוספייה (9811/28252 חלקים משטח החלקה המהווים כ- 4,900 מ"ר, להלן: "הקרקע"), וזאת בהתבסס על המצוין בנסח הרישום אותו הוציא התובע מלשכת הרישום. התובע חתם על הסכם המכר לאחר שווידא כי זכויות הבעלות של דיין בקרקע רשומות על שמו של דיין במרשם המקרקעין המתנהל בלשכת הרישום בחיפה, וכי זכויות אלה נקיות וחופשיות מכל שעבוד ו/או זכות כלשהי לצד ג'. מדובר היה בעסקה כדאית מאחר וצפוי היה שמחיר הקרקע יאמיר. התובע שילם בגין הקרקע לדיין סך בשקלים השווה ל- 48,700 $. התובע יוצג בעסקת המכר ע"י עו"ד רוטמן יוסף (הוא צד ג' לעיל. להלן: עו"ד גוטמן). שלטונות המס פנו ביום 31.3.05 לעו"ד רוטמן בדרישה לקבלת מסמכים חסרים. עו"ד רוטמן פנה ללשכת הרישום בבקשה לרישום הערת אזהרה על זכויות הבעלות של דיין בקרקע, אך לשכת הרישום שלחה מכתב ביום 18.4.05 לעו"ד רוטמן לפיו המסמכים אשר צורפו לצורך רישום הערת האזהרה מוחזרים, מבלי שהפעולה אושרה לרישום מהנימוק "קיים חשד לזיוף ברישום המקרקעין על שמו של דיין מרדכי". באותו מכתב התבקש עו"ד רוטמן להמציא מסמכים להוכחת בעלותו של המתחייב במקרקעין, דהיינו דיין. התובע שילם לשלטונות המס את המיסים בגין העסקה.

בהמשך לאמור, טוען התובע, כי נודע לו שהאפוטרופוס הכללי הגיש בקשה למתן צו ניהול זמני על נכסי הנעדר ווליד ג'בארה (הבעלים הרשום של הקרקע לפני דיין) במסגרת בש"א 13864/05 ואף ניתן צו ניהול זמני ביום 9.10.05. עוד הגיש האפוטרופוס הכללי תביעה לבית המשפט המחוזי (ה"פ 280/06) במסגרתה ביקש להצהיר, בין היתר, כי הסכם המכר בין דיין לג'בארה ככל שקיים ביחס לקרקע בטל מחמת זיוף ומרמה. ביום 2.3.08 ניתן צו במסגרת ה"פ 280/06 המורה לתובע ולדיין להימנע מביצוע כל פעולה בקרקע. בהמשך, הוגשה ביום 1.12.08 הודעה לביהמ"ש המחוזי ע"י האפוטרופוס הכללי בשם הנעדר ג'בארה לפיה הינו הבעלים החוקי של הקרקע, והוא מעולם לא ביצע כל עסקת מכר עם דיין. ב"כ התובע (כאן) הגיש הודעה לביהמ"ש כי הינו מסכים למתן פסק דין שבמסגרתו יוצהר שהסכם המכר שבינו לבין דיין בטל, אגב שמירת זכותו להגשת תובענה לפיצויים כנגד כל גורם לרבות האפוטרופוס הכללי. ביום 19.4.09 ניתן פסק דין בה"פ 280/06 ולפיו, בין היתר, נקבע כי הסכם המכר שנטען כי נעשה בין ג'בארה לבין דיין או אביו ז"ל, בטל. רישום הבעלות בנכס על שם דיין בטל ויש למחקו. הסכם המכר בגין הקרקע בין התובע (כאן) לדיין בטל. לשכת רישום המקרקעין תמחק את רישום הבעלות בקרקע על שם דיין, והיא תירשם בהתאם למצב שקדם לרישום העסקה עם דיין. התובע הגיש ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין הנ"ל בשל חיובו בהוצאות. ביום 21.6.11 ניתן פסק דין בערעור אשר אישר את הסכמת ב"כ הצדדים לפיה פסק הדין יישאר על כנו, אגב ביטול חיובו של התובע בהוצאות. בנוסף, הובהר כי אין בפסק הדין כדי לחסום את דרכו של התובע אם ירצה בכך להגיש תביעה נגד מי מהמעורבים בעסקה בה רכש את הקרקע מדיין.

עילת התביעה

לאור האמור לעיל, טוען התובע כי לשכת הרישום התרשלה בניהול הספרים המתנהלים אצלה עפ"י דין בכל הקשור לקרקע נשוא התביעה. לשכת הרישום ידעה על החשד למעשה הזיוף עוד בשנת 2001, אך היא לא עשתה את הפעולות הנדרשות כדי להזהיר קונים פוטנציאליים מלהתקשר בעסקאות בקשר לקרקע, ובכללם התובע. הנתבעת מצאה לנכון לפנות בתלונה למשטרה אך לא ביררה מה עלה בגורל אותה חקירה. זאת ועוד, למרות סיום החקירה המשטרתית וסגירת התיק נגד דיין, לא ידעה על כך הנתבעת והמשיכה בהתנהלותה הרגילה בכל הקשור לאותה קרקע. לשכת הרישום התרשלה עת השלימה את רישום העסקה על שם דיין, למרות החשדות שהיו בידיה. לשכת הרישום אף התרשלה בכך שתיק העסקה לא אותר במשרדיה, דבר המעיד על התנהלותה. אילו הייתה לשכת הרישום פועלת בזמן אמת ורושמת הערות מתאימות בפנקסי המקרקעין בדבר אותן חשדות, היה הדבר עשוי להניא קונים פוטנציאליים, ובכללם התובע, מלהתקשר בעסקה בגין אותה קרקע.