אלקובי נ' ס.י. אבן יזמות בע"מ

כללי וטענות הצדדים:

זו תביעה כספית בסך 916,106 ₪ ובגין הפרת הסכם מכר ובקשר לאי רישום זכויות התובעים בדירות שרכשו מן הנתבעת, על שמם במועד.

בין התובעים השונים שהינם זוגות, לבין הנתבעת נחתמו 6 חוזי מכר לרכישת דירות במסגרת פרוייקט "תלמי מנשה" ברח' החצב בבאר יעקב במקרקעין הידועים כחלקה 38 גוש 3834.

לטענת התובעים , הנתבעת התחייבה לבנות ולמסור להם דירות מגורים, בהתאם לתנאי החוזים השונים . חרף הזמן הרב ביותר אשר חלף מאז חתימת ההסכמים , בשנת 2007, טרם נרשמו זכויות הדיירים בלשכת רישום המקרקעין.

נטען כי בהתאם לסעיף 17.1 להסכמי המכר, על הנתבעת לבצע את רישום הדירות בלשכת רישום המקרקעין בתוך 24 חודשים ממועד מסירת הדירות, סעיף 17.2 קובע כי על הנתבעת לרשום את הבית המשותף בתוך 36 חודשים מיום מסירת הדירות.

נטען כי חרף העובדה שכל המועדים חלפו, טרם נרשמו היחידות כבית משותף וכן היחידות לא נרשמו ע"ש התובעים, ובניגוד למתחייב בחוזה. נטען כי אי רישום הדירות בטאבו, מהווה הפרת הסכם ע"י הנתבעת בין במפורש או מכללא, ועל כן על הנתבעת לפצות את התובעים בגין הפרה זו.

נטען כי אי רישום הדירה , גרם לתובעים לפגיעה כלכלית, העדר יכולת או קושי במכירת הדירות , טרדה ואי נוחות כתוצאה מעיכוב שאינו סביר בביצוע רישום הדירות.

נטען כי הנתבעת התרשלה בקיום החוזה והתובעים זכאים לקבל ממנה, פיצוי בשיעור הפיצוי המוסכם בחוזי מכר , 10% מהתמורה של כל חוזה וכדלקמן: התובעים 1-2 משפחת אלקובי 108,300 ₪ מיום 24.6.07 , התובעים 3-4 משפחת אביב 116,568 ₪ מיום 17.7.07, התובעים 5-6 משפחת צרי 110,000 ₪ מיום 7.6.07 , התובעים 7-8 משפחת פרי 115,500 ₪ מיום 1.5.06, התובעים 9-10 משפחת סגל 107,600 ₪ מיום 6.3.07 , התובעים 11-12 משפחת חיו 110,769 ₪ מיום 24.6.07.

לטענת הנתבעת, ביום 29.4.14, בטרם הגשת הגנה בתיק, נרשם בלשכת רישום המקרקעין הבית המשותף של הדירות נשוא התביעה. נטען כי פעלה בשקידה ראויה וברציפות לרישום הבית המשותף, ואף ממשיכה לפעול כך לרישום החכירות ע"ש רוכשי הדירות בפרויקט. הנתבעת לא חסכה באמצעים ואף שכרה לשם ביצוע הרישום את שירותיו של איש מקצוע בעל שם בתחומו, המתמחה ברישום מקרקעין , מר ג'ימי פנחסי.

מדובר במקרקעין של רשות הפיתוח, ומכאן רישומם נעשה דרך רשות מקרקעי ישראל, ולא רק בלשכת רישום המקרקעין. מדובר בהליך בירוקרטי מול הרשויות שלא זאת בלבד שהיה כפול, אלא שבמהלך רישום הזכויות עבר מינהל מקרקעי ישראל רפורמה, שבמסגרתה הפך לרשות מקרקעי ישראל ולפיכך הליך הרישום התעכב. עוד הסתבר לנתבעת כי בלשכת הרישום ברחובות בה אמור היה להתבצע הרישום, ישנה רק פקידה אחת שמטפלת בנושא בכל האזור עליו אמונה לשכת המפקחת על הרישום. משכך, ביצועם של חלקים רבים ועיקריים בהליך הרישום לא היה / ואינו תלוי בה, שכן מעורבים בהליך גופים מוסכמים ו/או הרשויות, שהרישום אינו יכול להתבצע ללא אישורם, ואין לנתבעת שליטה עליו ואורך זמן.

נטען כי הנתבעת קיבלה את אישור רשות מקרעי ישראל ביום 26.5.14 להעברת החכירות לשם התובעים, עם רישום הערה "חכירה מהוונת אין הגבלה בהעברה ובירושה", ואף ללא צורך בחתימת רשות מקרקעי ישראל על שטרי העברת זכות השכירות. נטען כי לא הפרה את הסכמי המכר, ולא נגרם לתובעים כל נזק שהוא, וכי התובעים לא זכאים לקבל פיצוי. כאשר הפרה מוכחשת, ככל שהייתה, תוקנה עם רישום הבית המשותף, ללא קשר לתביעה, ועוד בטרם הוגש כתב הגנה.

נטען כי אין בהסכמי המכר סעיף כללי הדן בפיצוי מוסכם בין הצדדים בגובה 10% מהתמורה ו/או סעיף הדן בפיצוי מוסכם לעניין מועד רישום הזכויות.

דיון והכרעה:

ביום 14.11.16 אושר הסכם דיוני בין הצדדים, לאחר הגשת תצהירי עדות ותיקי מוצגים מטעמם, ולפיו ביהמ"ש ייתן פס"ד מנומק על בסיס החומר הקיים בתיק, ולאחר הגשת סיכומים, ובטווח שבין דחיית התביעה, ועד לסך 10,000 ₪ לכל משפחת תובעים.