ת"א 48464-02-14 כהן נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח'

בקשה למינוי מומחה בתחום האורתופדי.

החלטה זו ניתנת בהמשך לדיון שהתקיים במעמד ב"כ הצדדים, לאחר ששמעתי את טיעוניהם ועיינתי בכל המסמכים הרפואיים שהוגשו לתיק.

1. עסקינן בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד שנת 1977 בעקבות מעורבותו בשתי תאונות דרכים שאירעו בימים 3.4.2012 ו- 31.7.2012.

   הנתבעת 1 היא המבטחת של הרכב בו נהג התובע בזמן התאונה השנייה; הנתבעת 3 היא המבטחת של הרכב בו נסע בזמן התאונה השנייה.

2. מהתיעוד הרפואי שהוגש עולה כי בעקבות התאונה הראשונה, פנה התובע לטיפול במרכז רפואי זיו ובבדיקתו אובחנו רגישות לאורך הצוואר והגב ומוגבלות בתנועות הצוואר עקב כאבים, אם כי צילומי רנטגן של עמ"ש צווארי מותני שעבר לא העידו על ממצא לפגיעה גרמית. התובע המשיך להתלונן על כאבים בעורף ובגב וקשיים בהרמת משאות, ובסיכום בדיקה שנערכה לו כחודש לאחר התאונה נכתב כי הוא מתלונן על הגבלה בטווחי תנועות הצוואר לצדדים עם רגישות בעמ"ש צווארי. הוא הופנה לטיפולי פיזיותרפיה ועבר 12 טיפולים עד ליום 24.5.2012.

   זמן קצר לאחר מכן וכעבור ארבעה חודשים מהתאונה הראשונה, התובע היה מעורב בתאונת דרכים נוספת שארעה ביום 31.7.2012. ממקום התאונה הוא הובהל באמבולנס לביה"ח, שם התלונן על מוגבלות עקב כאב ורגישות לאורך הצוואר וגב מותני. כחודש לאחר התאונה, הוא נבדק ע"י אורתופד שתיעד תלונות על כאבים בגב תחתון, כאבים במישוש והגבלה בטווח התנועות והפנה את התובע לטיפולי פיזיותרפיה.

   בדיקת C.T. של עמוד שדרה מותני שעבר התובע ביום 2.12.2012 העידה, בין היתר, על בלט דיסק בין חוליות L2-L3 ו - L1-L2 ובלט ופריצת דיסק בין חולייתי L4-L5 בנוסף לבלט דיסק בין חולייתי L5-S1.

3. לטעמי, יש באמור ובתיעוד הרפואי כדי להקים ראשית ראיה לקיומה של נכות רפואית בתחום האורתופדי באופן המצדיק מינוי מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש. אני ערה לקיומם של מסמכים רפואיים משנת 2013 המלמדים על הטבה כלשהי במצבו של התובע ומטילים ספק בקיומה של הגבלה בתנועות, אם כי נוכח גישת בתי המשפט הליברלית והמקלה בבקשות למינוי מומחה רפואי במסגרת תביעה המוגשת לפי חוק הפלת"ד וכדי לא לחסום את דרכו של התובע מהוכחת נכות רפואית עקב התאונות (או אחת מהן), אני נעתרת לבקשת המינוי, כאשר שאלת הקשר הסיבתי בין הנכות, ככל שתיקבע כזו, לבין כל אחת מהתאונות תיבחן ע"י המומחה.

4. לעניין מימון שכרו של המומחה - הנתבעות טענו כי מדובר בתאונות דרכים המהוות תאונות עבודה ולכן היה על התובע לפנות למוסד לביטוח לאומי למיצוי זכויותיו ומשלא עשה כן, יש לחייבו בשכר המומחה.

   אין בידי לקבל טיעון זה; בעניין זה אין לי אלא להפנות לפסק דינו של ביהמ"ש העליון ברע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, בו חזר ביהמ"ש על ההלכה לפיה לא צריכה להיות זיקה בין תביעה לפי חוק הפלת"ד לבין חובת מיצוי הליכים למול המוסד לביטוח לאומי וכי אין בעובדה שמדובר בתאונת דרכים שהינה גם עבודה כדי להטיל בהכרח את שכרו של המומחה על התובע.

    

   מכאן, לאחר שלקחתי בחשבון את כלל השיקולים הרלוונטיים, ולאחר ששוכנעתי כי המסמכים הרפואיים שהוצגו יש בהם כדי להקים ראשית ראייה לענייננו, לא מצאתי מקום להטיל את מימון הביניים על התובע, אם כי על שתי הנתבעות בחלקים שווים לאור סמיכות הזמנים בין שתי התאונות ומאחר ואין בשלב זה כדי לדעת את תרומתה של כל אחת מהתאונות למצבו של התובע.