ת"א 48455-06-12 עזיז נ' אליהו חברה לבטוח בע"מ

הצדדים הסמיכוני להכריע בתביעה זו, שהינה תביעה לפיצוי נזקי גוף בעקבות תאונת דרכים, בהתאם להוראת סעיף 4ג' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

התובע יליד 1988, נפגע בתאונת דרכים ביום 9.3.11, שארעה במהלך עבודתו.

מומחה מטעם בית המשפט, פרופ' וולפין, קבע כי לתובע לא נותרה כל נכות כתוצאה מהתאונה.

בעקבות התאונה, נבדק התובע בבית חולים פוריה עקב תלונות על כאבים בכל גופו בשל חבלה בצוואר ובגב. לאחר בדיקות וביצוע צילומים, שלא העלו ממצא כלשהו, שוחרר התובע לביתו עם המלצה ליומיים חופש מחלה ומעקב רופא מטפל.

לאחר מכן היה התובע במעקב רפואי אצל רופא משפחה וזאת ביום 11.3.11 וביום 19.3.11 והוצאו לו תעודות אי כושר מיום התאונה ועד ליום 2.4.11, דהיינו, למשך 25 יום.

בחודש 10/11 בוצעה לתובע בדיקה סי.טי של עמוד שדרה מותני בה נמצא בלט אחורי במרווח שבין חוליות L4–L5.

על פי קביעת המומחה, חרף הממצא של בלט מותני, לא נותרה לתובע כל מגבלה בתנועות עמוד שדרה, ומשכך לא נקבעה לו כל נכות. עם זאת המומחה קבע כי יש לאשר תקופת אי כושר של חודש לאחר התאונה, בדומה לאישורים שהציג התובע.

לטענת התובע, מעבר לכאב וסבל והוצאות שנגרמו לו לרבות בגין עזרה, יש לפסוק לו הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד, בסך של 40,000 ₪. בתחשיבו נטען כי נעדר מעבודתו עד ליום 1.5.11, וכי שכרו עובר לתאונה, עת עבד בעבודות איטום אצל אחיו, עמד על סך של למעלה מ- 11,000 ₪ לאחר ניכוי מס הכנסה.

לעומתו טוענת הנתבעת כי פגיעת התובע בתאונה היתה פגיעה קלה ביותר, אשר אין בה לזכות את התובע בפיצוי כלשהו מאחר ואין לראותה כנכללת בהגדרת "כנזק גוף".

לחלופין ככל שבית המשפט ימצא מקום לפסוק פיצוי, הרי שיש לפסוק פיצוי בגין כאב וסבל מינימאלי בלבד בסך של 3,000 ₪, סכום הנופל מדמי הפגיעה שקיבל התובע, ולפיכך, גם מטעם זה יש לדחות את התביעה.