ת"א 48330-12-12 א.ב. פיסגה שיווק בע"מ נ' חסקלוביץ ואח'

לפני תביעה שטרית, כספית ונזיקית (שבמהותה היא תביעה שטרית רגילה), בסכום של 327,986.79 ₪, בקשר עם שטרות שלכאורה משכה הנתבעת 1 ומסרה באמצעות חתנה הנתבע 3 לידיה של התובעת, בעסקה נמשכת של גלגול שיקים. 

הנתבעים כולם פעלו להביא לעיכוב בירור התביעה, הן לפני שהועברה לטיפולי והן לאחר שהובאה לטיפולי. הנתבעים 3-2 נכנסו בינתיים להליכי פש"ר (בלא ליידע את בית המשפט כיאות), וההליכים נגדם עוכבו. הנתבעת 1, המשיכה במהלכי העיכוב, ולעת סיום ההליך פעלה ככל יכולתה לדחות את הגשת הסיכומים. לבסוף, לאחר ארכות, נמנעה מלהגיש סיכומיה.

במצב דברים חריג זה, ראיתי להביא את הדברים לכלל סיום. בהתאם החלטתי להפעיל סמכותי מכוח תקנה 160(ד) ו-157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולהורות על קבלת התביעה, על יסוד סיכומי התובעת בלבד.

סיכומי התובעת מפורטים ונטועים בראיות שנשמעו. מנגד, סיכומי הנתבעת לא הוגשו ואין כל תשובה לטיעוני התובעת. בנסיבות אלה הרי שאין צורך להאריך ולהסביר מדוע עמדה התובעת במעט הנטלים המוטלים עליה. אעמוד על הדברים למעלה מן הצורך, על מנת שיובהר כי לא רק בשל אי הגשת סיכומי התביעה נידונה ההגנה להדחות והתביעה להתקבל. מובן שאעשה זאת בקיצור.

1. ברקע הדברים, בתמצית שבתמצית: התובעת היא חברה. הנתבעים הם קרובי משפחה: הנתבעת 1, שהיא היחידה מבין הנתבעים שלא נקלעה להליכי פשיטת רגל (להלן:"הנתבעת") היא אמה של הנתבעת 2, גב' בתיה ברש (להלן:"בתיה"). הנתבע 3, מר ישראל ברש (להלן:"ישראל") הוא חתנה של הנתבעת, בעלה של הנתבעת 2. לדברי מנהל התובעת הוא היה בקשר חברי עם בתיה וישראל משך שנים. משנת 2006 עסקו התובעת וישראל ב"גלגול שיקים", כך לטענת התובעת עליה לא חלק ישראל. לטעמה של התובעת, תכלית גלגול הצ'קים היתה מתן אפשרות לישראל להציג פעילות עסקית ובדרך זו להשיג אשראים מן הבנק. לטענת ישראל, זו הייתה גם תכלית מסירת השיקים בידו לתובעת. התובעת טוענת כי מצבה היה איתן והיא לא נזקקה להצגת פעילות עסקית מלאכותית לשם קבלת אשראים; טענה זו מוקשית, אך אין צורך להכריע כיוון שאינה נדרשת להכרעה.

    

2. לטענת התובעת, שלא נטענה בקשר אליה כל טענה סדורה נוגדת, נמשך "גלגול השיקים" שנים, תוך שישראל עושה שימוש בשיקים של מגוון גורמים הקשורים בו, וביניהם אף שיקים מחשבונן של הנתבעת ובתה בתיה. כנגד כל שיק שמסר ישראל נמסר לו שיק שמועדו מאוחר במספר ימים, באופן הנועד להבטיח כי השיקים של התובעת לא יוצגו לפרעון טרם כיבוד השיקים שמסר ישראל. השיקים כובדו, בהיקפי עתק, לרבות בסכום של כחצי מיליון ₪ מחשבונה של הנתבעת, בלא שזו תעלה כל טענה. לבסוף, הגיע תורן של המחאות בסכום של 276,100 ₪ (קרן), המשוכים כולם מחשבונה של הנתבעת, ומועד פרעונם מחודש אוגוסט 2010 ואילך (להלן:"השיקים המחוללים"). תחילת הודעות החילול באין כיסוי מספיק, ובהמשך – בהגבלת החשבון. אז התברר לתובעת, לטענתה (שלא הופרכה), כי ההמחאות הנגדיות שמשכה – שביחס אליהן מסרה הודעת ביטול – סוחרו בינתיים לצדדים שלישיים, אלו הגישו אותן לביצוע, והתובעת נאלצה לפורעם.

    

3. את השיקים המחוללים הגישה התובעת לביצוע, על יסוד ההנחה כי הנתבעת היא שחתמה על השיקים. התנגדות הנתבעת הוגשה ועיקרה הוא שהנתבעת ובתה בתיה לא ידעו על השימוש שעושה ישראל בחשבון, בעוד שישראל הוא שחתם על השיקים ומסר אותם לתובעת בלא ידיעה והרשאה מאשתו וחמותו. ישראל, שהיה כאמור בדרכו להליכי פש"ר, אישר את הדברים וביקש להרחיק את הנתבעות מן המהלך. הרשות להתגונן ניתנה. החתימות, התברר בחוות דעת מומחה שאין עליה חולק, הן אכן של ישראל. התובעת תיקנה תביעתה כך שלעילה השטרית, שהתמקדה הפעם בהרשאה של הנתבעת לישראל לחתום, הוסיפה התובעת עילות חוזיות ונזיקיות, בזיקה לנזקים שהוסבו לה לטענתה, ואת בתיה וישראל הוסיפה כנתבעים. למרות זאת, העמידה את תביעתה על סכום השיקים המחוללים בתוספת ההוצאות והריביות שנצברו בתיק ההוצל"פ. בהקשר זה אבהיר כי די בעילה השטרית כאן, שהיא ממילא לב הסכסוך, ודאי שעה שההליכים נגד בתה וישראל (שאינם צדדים פורמליים לשטר) עוכבו והנתבעת (מושכת השיקים הנטענת) נותרה לבדה.