ת"א 48261-11-14 עמר נ' מי שבע - תאגיד אזורי למים וביוב בע"מ

לפניי בקשה לתיקון כתב התביעה שהגיש התובע ביום 31/1/16 . בקשה זו הועברה לתגובת הנתבעת, אשר הגישה ביום 18/2/16 את התנגדותה הנחרצת לתיקון המבוקש.

תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן: "בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות".

לא צריכה להיות מחלוקת כי הבקשה שבפני הוגשה רק בעקבות מידע שעלה בדיון קדם המשפט שהתקיים בפניי ביום 30/12/15 . עם זאת, אין בכך כדי למנוע באופן אוטומטי מתן רשות לתובע לתקן כתב תביעתו.

הגישה של בתי המשפט, באשר לתיקון כתבי טענות, היא גישה ליברלית המאפשרת לבעל דין את יומו בבית המשפט ובלבד שהתיקון יהיה רלוונטי כדי לאפשר הכרעה בשאלות שבמחלוקת, תוך איזון בין הזכויות הדיוניות והמהותיות של בעלי הדין (ראו, ע"א 149/66 ששון נ' קדמה בע"מ, בית חרושת למכונות וציוד, פד"י כ(3) 477, 490, וכן בש"א 10073/02 שביט נ' בנק הפועלים, תק-על 2003(1) 1667, וכן בש"א 11768/04 באסל אבו-עאבד ואח' נ' סהר חב' לביטוח ואח' (לא פורסם, ניתן ביום 16/8/04)).

א' גורן בספרו דן בעניין בקשה לתיקון כתבי טענות בשלב מאוחר של ההליך:

"השאלה, אם להתיר תיקון על אף האיחור בהגשת הבקשה, היא נושא הנתון לשיקול דעת, שבהפעלתו מוטל על בית המשפט לבחון גם את תוצאות הסירוב לבקשה. המבחן להכרעה בשאלה, אם להתיר לבעל דין לתקן את כתב טענותיו, על פי בקשה המוגשת לאחר סיום קדם המשפט, מן הדין שיתבסס על איזון האינטרסים הנוגדים של בעלי הדין וכן על ההתחשבות בתקנת הציבור" (ראו א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית) 128-129).