ת"א 48207-04-13 עובד ואח' נ' מועצה אזורית גזר ואח'

כפי שציינתי במסגרת החלטות קודמות, תיק זה עניינו רגיש ויש בו כדי פריטה על הנימים העמוקים ביותר של רגשות התובעים.

מטרת ההסדר, והגם שנהיר היה כי אין בו כדי למלא אחר כוונת/עמדת מי מהצדדים במלואה, הייתה לנסות ולהבטיח כי בחלוף 120, תוכל התובעת להיקבר למרשות בעלה המנוח. דהיינו ליתן פתרון שהוא הקרוב ביותר לזה אשר נטענו לגביו טענות התובעים.

פסק הדין לא כלל את אותו פירוט אשר נמצא כעת במסגרת בקשות התובעים (לדוגמא בסעיף 3 לבקשה מיום 17.11.15), לעניין אופן התאמת חלקת הקבר, וממילא דומה כי הנקובה המהותית הייתה כרייה פיזית של החלקה ושמירתה.

על אף עובדה זו, ביקשתי לקבל מהנתבעת הבהרה האם קיים פער בין הפעולות אשר בוצעו על ידה בעניינם של התובעים לבין אלו המבוצעות על ידה ביחס לחלקות קבר אחרות.

מהודעת הנתבעת 1 מהיום עולה כי קיים שוני בהתנהלות בין הכשרת חלקות קבר חדשות לבין קרקע אשר הוכשרה בעבר. מעבר לכך, הבהירה הנתבעת כי לא נדרשות ביחס לחלקת הקבר נשוא הדיון פעולות נוספות.

עוד אציין כי ממילא, השאלה האם פעולה פרטנית זו או אחרת כגון ביטון החלל צריך שתעשה כעת או בעבור 120, אינה מהותית ובלבד שיובהר כי התובעים לא יידרשו לשאת באלו וכי הביצוע יעשה תוך שמירת כבודם.

לפיכך, והינתן כלל טענות הצדדים איני מוצאת לראות בנתבעת 1 כמי שיש לאכוף עליה כעת ביצוע פעולות נוספות מכוח הוראות פקודת ביזיון בית המשפט.

יש גם לזכור כי בכל הנוגע להליכים לפי פקודת ביזיון בית המשפט, על בית המשפט לנהוג משנה זהירות בהיות אלו מצויים בקו התפר שבין ההליך הפלילי לאזרחי. על בסיס הבהרות הנתבעת, וחשוב מכך, מטרת ההסדר, איני סבורה כי קמה הצדקה במתן הסעד המבוקש.