יצחק פסטרנק נ' איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח'

1.התובע ביקש בהליך זה לחשוף שערורייה לגישתו שהיא "קומבינה" בין מוסכי הסדר של חברות הביטוח לבין בעלי מוסכים. לשיטת התובע התברר לו שנקלע "לעולם טורפים" שבו פועלים בעל מוסך ושמאי כדי להונות את הלקוח שרכבו נפגע בתאונה. הקנוניה, לשיטת התובע, באה לדאוג לאינטרס של חברת הביטוח תוך פגיעה בחובת הנאמנות ללקוח, בעקבותיה לא הוגדר רכבו כ"אבדן להלכה" על אף שהיה מקום לעשות כן, ולפצותו בהתאם.

אקדים ואציין כבר בשלב זה כי לשיטתי לא עלה בידי התובע לחשוף שערורייה או קנוניה כלשהי. מעבר לכך, אף לא עלה בידו להוכיח את מרבית הנזקים הישירים שנגרמו לו.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

2.רכבו של התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 24.07.14 כאשר פגע ברכב שנסע לפניו. התובע פנה למוסך הנתבעת 2 (להלן: המוסך) על מנת לטפל בתיקון הרכב לאחר התאונה. התובע בחר במוסך לצורך ביצוע התיקון בשל הכרות קודמת ביניהם. התובע, עו"ד ונוטריון במקצועו, העוסק גם כפעיל ציבור, העניק בעבר שירותים למוסך, למנהלו ולבעלי המניות בחברה ועל כן האמין וסמך כי יקבל את השרות המיטבי באותו מקום. הנתבע 3 (להלן: הנתבע) ערך את חוות הדעת במסגרתה קבע את עלות התיקון של רכב התובע הנובע מן התאונה. לטענת התובע, לא הכיר את הנתבע קודם לכן והוא זומן למקום על ידי וביוזמת מנהל המוסך או המזכירה במקום.

3.על פי האמור בכתב התביעה, התובע הגיע למוסך ביום 25.07.14 (למחרת התאונה) אז נבדק רכבו על ידי הנתבע. התובע קיבל מהמוסך רכב חלופי בו עשה שימוש עד ליום 01.08.14, אז קיבל הודעת דוא"ל ממזכירת המוסך שבה הודע לו כי רכבו מוכן (סעיפים 11-13 לכתב התביעה).

בכתב התביעה הפנה התובע ל"קומבינת מוסכי ההסדר" ולכתבות שונות בתקשורת שעסקה בנושא זה או בנושאים קרובים. התובע טען כי נפל קרבן לאותה קנוניה.

בהתאם לטענות התובע, קיבל הערכה ראשונית מהנתבע לפיה עלות תיקון הרכב תהיה כ- 15,000 ₪ והרכב לא יושבת אלא יש לתקנו. במהלך הימים שבהם שהה במוסך, ראה התובע את רכבו כשהוא חונה מחוץ למוסך כאשר עדיין נמצאים פגמים ברכב, והתובע תיעד בצילומים את מצב הרכב באותה עת. התובע טען כי לאחר קבלת ההודעה על כך שהרכב מוכן, ביקש מאביו, מר שלמה פסטרנק (להלן: האב) שהוא נהג גרר מזה כ- 30 שנה, להגיע למוסך לאסוף את הרכב ואז התברר כי התיקון לא הושלם. האב דרש מעובדי המוסך שלא לגעת ברכב, וחזר עם גרר בעזרתו גרר את הרכב למגרש אחסון השייך לאב.

התובע, אשר לא היה מרוצה מהתיקון שבוצע במוסך, ביקש ביקור של שמאי מבקר מטעם הנתבעת 3 (להלן: המבטחת) ובמועד אותה בדיקה טען הנתבע – לדברי התובע - כי התיקון שהיה אמור להתבצע במוסך טרם הושלם וכי הרכב שוחרר על מנת לא לעכב אותו מאחר והוא במצב שניתן לעשות בו שימוש, וכאשר יגיעו הרכיבים החסרים - פגוש ותושבת מצבר - יושלם התיקון. לשיטת התובע טענות אלה של הנתבע הן בגדר "גרסאות קלושות מכל עיגון במציאות" (סעיף 46 לכתב התביעה). השמאי המבקר התייחס לשיטת התובע בביטול לטענות בדבר קנוניה, ובסמוך לאחר מכן, נואש התובע מקבלת סיוע מהמבטחת או נציג מטעמה ופנה לשמאי אחר לצורך בדיקת הרכב והערכת איכות התיקון ועלות התיקון של הנזקים שנותרו ברכב.

התובע הגיש את חוות דעתו של השמאי ויקטור עידן (להלן: השמאי עידן) על פיה התיקון בוצע באיכות ירודה אשר הביאה לירידת ערך של הרכב בשיעור 25% ובנוסף עקב התאונה נוצרה ירידת ערך נוספת בשיעור 15%. השמאי עידן קבע עוד כי כתוצאה מהתאונה נגרמו נזקים שעלות תיקונם מעל 30,000 ₪ המהווים כ- 56% מערך הרכב. לנוכח נתונים אלו, קבע השמאי עידן כי יש לראות בנזק לרכב כתוצאה מהתאונה כ"אבדן להלכה" ועל כן, על המבטחת לקבל את הרכב לידיה לצורך מכירתו ולפצות את התובע במלוא ערך הרכב, 54,521 ₪. השמאי עידן הסתמך בבדיקתו בין היתר על ממצאי בדיקת הרכב במכון בדיקה אשר צורף כנספח יז' לכתב התביעה.

התובע עתר לפצותו בסכומים הבאים: סך של 4,956 ₪ עלות שכרו של השמאי עידן; סך של 708 ₪ עלות בדיקת הרכב במכון הבדיקה; סך של 5,485 ₪ עבור השכרת רכבים חלופיים; סך של 8,508 ₪ בגין גרירת הרכב ואחסונו עד ליום הגשת התביעה; סך של 54,521 ₪ שווי הרכב כתשלום בגין הפעלת פוליסת הביטוח והכרזת הרכב כאבדן להלכה (פיצוי שנדרש רק מהמבטחת, ולא מהנתבעים האחרים); וסכום נוסף של 100,000 ₪ בגין עגמת נפש וביטול הזמן שנגרמו לו בשל התנהלות הנתבעים. הועמדה התביעה על סכום כולל של 174,177 ₪.

4.המבטחת הכחישה את כל טענות התובע וטענה כי רכבו של התובע נפגע פגיעות נוספות שאינן נובעות מהתאונה וכי חוות הדעת שניתנה התייחסה לנזק כתוצאה מהתאונה בעקבותיה הובא הרכב לבדיקה במוסך. המבטחת טענה שלא בחרה בנתבע או במוסך ואינה אחראית על טיב השרות והעבודה הנעשים על ידם וכי התובע סרב לכל פתרון שהוצע לו בעקבות בדיקה שערך השמאי הראשי של המבטחת.

המבטחת טענה כי שולמו לתובע תגמולי ביטוח בהתאם לתנאי הפוליסה והכחישה מכל וכל את שיעור הנזק הגולמי שקבע השמאי עידן. לגישת המבטחת, חוות הדעת של השמאי עידן היא חוות דעת מוזמנת ואינה אובייקטיבית. המבטחת טענה עוד, כי באם בוצעה עבודת תיקון לקויה, בגינה שולם תשלום ראוי למוסך, היה על התובע לדרוש ולקבל את תיקון הליקויים על ידי המוסך ולא להפנות אצבע מאשימה כלפי המבטחת. המבטחת כפרה בכל טענות התובע לעניין נזקיו, הן לסכום הנטען והן לקשר בינה לבין התאונה המהווה את "מקרה הביטוח".

5.המוסך טען כי בוצעה עבודת תיקון מקצועית ויסודית של רכב התובע בהתאם לדו"ח השמאות שערך הנתבע לצורך זה. המוסך טען כי ככל שנגרמו ברכב נזקים שלא תועדו בדו"ח השמאי, לא היתה לו חובה לתקנם ולמרות זאת, לבקשת התובע, תוקנו עבורו ליקויים שאינם קשורים לתאונה.

לעניין המגן הקדמי טען המוסך כי לא נמצא מגן משומש במלאי, ומגנים חליפיים שסופקו לא התאימו לרכב ולכן אושרה החלפה למגן מקורי. עד לקבלת המגן המקורי בוצעה עבודה של שיפוץ במגן הישן והוזמנה תושבת חדשה למצבר. המוסך הבהיר בכתב ההגנה כי כאשר הגיע האב לקבל את הרכב, נימסר לו שיש להמתין לתושבת המצבר שהוזמנה ולמגן המקורי שהוזמן אף הוא וכאשר יגיעו יושלם התיקון, אולם האב החל לצעוק ולזעוק, וגרר את הרכב מהמקום הגם שהרכב היה תקין ולא היתה מניעה לנסוע בו. המוסך הבהיר בכתב ההגנה כי הוצע לתובע להשלים את התיקון בין אם אצל המוסך ובין אם במוסך אחר אולם התובע סרב לכל פתרון ואף לא שילם את דמי ההשתתפות העצמית שהיה מחויב בהם.

המוסך הכחיש את כל הטענות הכלולות בחוות דעתו של השמאי עידן כאשר לשיטתו, נכללו בחוות דעת זו נזקים נוספים שאין להם קשר לתאונה בעקבותיה פנה התובע למוסך.

6.הנתבע טען כי חוות דעתו היתה מקצועית, נכונה ומדויקת ונערכה בהתאם להנחיות הגורמים המקצועיים. הנתבע הלין על כך כי התובע מייחס לו התנהלות שהיא בגדר השמצה פרועה וחסרת אחריות כאשר לשיטת הנתבע, כל טענות התובע הן טענות סרק. הנתבע ציין כי התבקש לבצע הערכת נזק לרכב התובע ועשה כן בצורה מקצועית ועל פי שיקול דעתו והמיומנות הקיימת לו. הנתבע ציין כי הציע לתובע באמצעות האב לערוך לרכב בדיקה במכון מורשה לפי תקנה 309 אולם התובע ואביו דחו הצעה זו. עוד נטען על ידי הנתבע כי רכב התובע היה בעל פגיעות רבות ובמצב לא תקין ולכן רצה התובע להביא להשבתת הרכב על אף שהתאונה לא הצדיקה קביעה כזו.

הנתבע סבור כי אינו חב לתובע כל פיצוי וכי לא קיימת לתובע כל עילת תביעה כנגדו.

דיון והכרעה

קנוניה - עוולת התרמית