ת"א 48139-05-15 וייס ואח' נ' קלמטיס אוברסיז בע"מ ואח'

לפניי בקשת התובעים למתן צווי עיקול נוספים, מעבר לצווי עיקול שניתנו על ידי בית המשפט, לבקשת התובעים מיום 20.7.2017, כפי שיפורט;

רקע וטיעוני המבקשים:

ביום 13.7.2017 ניתן פסק דינו של כב' הש' אלקלעי (להלן – פסק הדין), ולפיו חויבו הנתבעים 1-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של 1,500,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום בפועל. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם את אגרת בית המשפט, ושכ"ט עו"ד בסך 70,000 ₪.

ביום 20.7.2017 הוגשה בקשה דחופה מטעם התובעים, למתן סעד זמני במעמד צד אחד, בהתאם לתקנה 363(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – התקנה), ולהורות על עיקול הזכויות הנתבעים 1-2 אצל המחזיקים 1-3, עד לסך של 1,632,433 ₪, וזאת על מנת להבטיח את ביצוע פסק דין.

ביום 21.7.2017 ניתנה החלטה בבקשה זו, על ידי כב' הרשם הבכיר דורני-דורון, אשר נענה לבקשת התובעים, בנמקו כי המדובר בבקשה לעיקול שלאחר פסק דין, ומשכך יש להיענות לה. בהמשך להחלטתו זו, נחתמו ביום 23.7.2017 צווי העיקול הזמניים המבוקשים כנגד הנתבעים. החלטה זהה ניתנה גם על ידי כב' הרשם הבכיר צ'כנוביץ ביום 24.7.2017.

כעת, בחלוף כחודש ממתן פסק הדין, מבקשים התובעים מתן צווי עיקול נוספים: עיקול זכויות הנתבעים 1-2 אצל מנהל מקרקעי ישראל יו"ש, ועיקול זכויות כל יתר הנתבעים בת.א. 47428-02-16 ובת.א. 53753-05-16, וזאת עד לסך של 1,632,433 שח.

דיון והכרעה:

תקנה 363(ב) לתקנות סדר הדין, קובעת כי "בית המשפט רשאי ליתן סעד זמני להבטחת ביצוע פסק הדין בעת מתן פסק הדין או בתכוף לאחריו, ואין צורך, לשם כך, בהמצאת התחייבות או במתן ערבוה לפי תקנות 364 ו- 365(ב); הבקשה לסעד זמני יכול שתהיה בעל פה". (ההדגשות שלי ע.ק.).

בע"א 890/05  עוזי משה נ' שרב השקעות בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים, 25.12.2005) נקבע כי:

"... ה'תכיפות' הנדרשת באה לידי ביטוי בכך שבקשה שכזו אינה כרוכה בהמצאת התחייבות או במתן ערובה והיא יכולה להישמע בעל פה, דהיינו במעמד שימוע פסק הדין. דומה כי תכלית הוראה זו היא למנוע הברחת נכסים על ידי החייב בפרק הזמן העשוי לחלוף ממועד מתן פסק-הדין ועד מועד פתיחת תיק הוצל"פ לביצועו של פסק-הדין. פרק הזמן של "בתכוף לאחריו" נועד לאפשר למבקש שהות מספקת לפתוח תיק הוצאה לפועל לביצוע פסק הדין. על כן, מדובר בהכרח בפרק זמן קצר.

בענייננו הייתה למבקש שהות מספקת שכזו, והוא בחר שלא לנצלה. מהבקשה (המתוקנת) עולה כי המבקש כלל לא פנה לראש ההוצאה לפועל לצורך ביצוע פסק הדין בערעור. תחת זאת, פנה המבקש ישירות לבית משפט זה, בשיהוי של יותר משבועיים ימים, ממועד מתן פסק הדין ועד להגשת הבקשה (המקורית), כך שהחלטה המטילה את העיקול הזמני המבוקש אינה יכולה להיחשב כהחלטה שניתנה "בתכוף" לאחר פסק הדין, כלשון תקנה 363(ב). די בשיהוי זה כדי לדחות את הבקשה. ועוד: בעצם השיהוי - לרבות התנהלותו בסדרי הגשת הבקשה המקורית והמתוקנת - יש משום ראיה לסתור את טענת המבקש, שהעיקול חיוני ושנתינתו אינה סובלת דיחוי ".