ת"א 48128-06-16 בוגלייב נ' טיבון ויל אחזקות בע"מ

לאחר בחינת טענות הצדדים לגבי תנאי הפסקתה של תובענה זו, מצאתי מקום לציין ולהורות כדלקמן:

אין מנוס מהפסקתה של התובענה כהוראות תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 וזאת הבהיר כבר בית המשפט בהחלטה מיום 30.10.17.

בית המשפט רשאי לקבוע תנאים והוראות שילוו את הוראת הפסקת התובענה ובמקרה דכאן מבקשת הנתבעת לקבוע כי התובע יוותר כבול לכתב התביעה כנוסחו, לרבות לחוות הדעת שהוגשה לביסוסה של תביעה זו, כך שלא יתאפשרו שינוי או הרחבת חזית בסוגיית העילה או הנכות מעבר לעדכון דבר החמרת המצב, ככל שימצא שישנה במועד הגשתה של תביעה נוספת.

התובעת מתנגדת למגבלות אלו אשר לשיטתה מצרות צעדיה שלא לצורך וסבורה אני כי יש ממש בטענותיה.

כבילת התובעת לנתוני תיק זה עשויה היתה להיות רלבנטית מקום בו מונה מומחה בית משפט וקבע קביעותיו או שנקבעו ממצאים מהותיים אחרים אשר מקנים לנתבעת יתרון דיוני נוח לה לתובעת לחמוק מהם ולנסות מזלה לגביהם בהליך אחר, אלא שאין זה המצב בענייננו. כל שהספיקו הצדדים בהליך זה הינו להגיש כתבי טענותיהם, כשחוות דעת הוגשה רק מטעם התובעת בינתיים.

התובעת רשאית היתה לבקש תיקון כתב תביעתה, לרבות הגשת חוות דעת מתוקנת לו מצאה הכרח בכך. אין כל סיבה למנוע ממנה לעשות כן מיד בהגשת תביעה חדשה אם תיווכח שיש הכרח בכך.

לא בכדי העיר בית המשפט הערתו בענין אי חיוניות התנאים המבוקשים בהחלטה מיום 9.11.17.

עם זאת ומטבע הדברים, יש להניח כי תהא השלכה לכל שינוי עובדתי לו תטען התובעת בתביעתה החדשה, ככל שהיה מקום לצפות כי הדבר יכלל בתביעתה המקורית, כך בהתייחס למשקל הדברים.

בהינתן האמור, לרבות השלב המוקדם בו מצוי הליך זה והנסיבות בהן מאולצת הפסקת התובענה, אינני מוצאת מקום לקבוע תניות כבקשת הנתבעת.

תיק זה ייסגר.