ת"א 48104-04-13 מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' ט'

לפניי בקשת הנתבעת להתיר לה הבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בהתאם להוראת סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975.

רקע כללי וטענות הצדדים בתמצית:

התובע, יליד 1955, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 31.08.11 והוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה.

הועדה הרפואית של המל"ל לא קבעה לתובע נכות צמיתה בעקבות הארוע נשוא תובענה זו, אולם בהליך נוסף שהתקיים בפני הועדה הרפואית לעררים (להלן: "ועדת הערר") נקבע ביום 10.3.13 כי לתובע נכות משוקללת צמיתה בשיעור 14.5% לפי הפירוט הבא: 10% נכות בתחום הנוירולוגי בגין רדיקולופטיה בהתאם לתקנה 32(1)(א) Iלתקנות המל"ל ו - 5% נכות בתחום האורטופדי בגין מגבלה בתנועות עמ"ש מותני בהתאם לתקנה 37 (7) א לתקנות המל"ל.

הנתבעת מציינת כי כבר בשנת 1993 ואף קודם לכן סבל התובע מכאבי גב בעמ"ש מותני עם הקרנה לרגל ימין, תלונות שצוינו גם בשנים 1994, 2002-2006 ו – 2008. עוד ציינה, כי בשנת 2003 נקבעה לתובע נכות כללית במסגרת המל"ל בשיעור של 10% בגין כאבי גב ו – 20% בגין החמרת כאבי גב.

לטענת הנתבעת:

• לא הוצגה בפני ועדת הערר התמונה המלאה בדבר מצבו של התובע עובר לתאונה ותיקו הרפואי של התובע לא היה בפניה במלואו. בפועל, ועדת הערר התעלמה מעברו הרפואי חרף העובדה שאירועים רלבנטיים מעברו של התובע זכו דווקא להתייחסות מפורשת בוועדות קמא ומכאן יש להסיק כי ככל שהתיעוד הרפואי היה מובא בפניה קביעותיה היו שונות.

  לצורך האמור, הפנתה הנתבעת לנימוקי הערעור שם מציין התובע, בין היתר, כי ישנה החמרה במצבו של התובע בגב תחתון וכי 10 שנים לפני כן סבל מכאבי גב תחתון.

• במסגרת הליך קביעת הנכות הכללית בשנת 2003 התלונן התובע כי הוא סובל מכאבי גב במשך 10 שנים, זאת להבדיל מהצהרתו בפני ועדת הערר שהתקיימו בשנת 2013, שם ציין כי הוא סובל מכאבים אלו 10 שנים בלבד (במקום 20 למעשה).

• הנתבעת ציינה כי בוועדות הרפואיות (קמא) מיום 02.09.12 ומיום 18.11.12 נקבע כי לתובע לא נותרה נכות כתוצאה מהתאונה נשוא תובענה זו שכן מצבו דומה למצבו הבסיסי כפי שמתואר בתיקו הרפואי מיום 27.09.05 ומיום 14.12.08 שעניינו כאבי גב עם הקרנה לרגל ימין, כי ממצאי בדיקת ה – CT נובעים הינם משינויים ניווניים וכי סבל מכאבים דומים בשנת 2002. משכך, תמוה הכיצד בהתייחסותה לעברו הרפואי של התובע ציינה ועדת הערר כי ישנו אירוע בודד משנת 2003 בעוד קודמותיה פרטו באופן מפורש אירועים נוספים, לרבות קיומה של חוות דעת נוירולוגית מיום 17.10.12 לפיה לא נותרה לתובע נכות נוירולוגית הואיל ומצבו דומה למתואר בתיקו הרפואי ביום 14.02.08 וביום 27.09.09 ותוך הסתמכות על בדיקת E.M.G. מיום 12.07.12 לפיה לתובע נרופטיה סכיאטית לא פעילה, בדיקה המאוחרת לבדיקה מיום 14.11.11 עליה הסתמכה וועדת הערר.

• הנתבעת מפנה עוד לתביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה שהוגשה ע"י התובע ביום 09.01.12 שם השיב בשלילה לשאלה באם סובל הוא מכאבים והגבלת תנועה בעמ"ש מותני.

  התובע התנגד לבקשה ולטענתו:

  • ועדת הערר הכריעה לאחר ששמעה אותו, בדקה אותו ועיינה בתיקו הרפואי. זו דחתה את קביעת הועדה מדרג ראשון (שסברה כי יש לייחס מצבו הרפואי למצב קודם) וקבעה באופן חד משמעי כי הנכויות המפורטות לעיל הינן בעקבות התאונה נשוא תובענה זו.