ת"א 4809-06-14 בשר נ' אבו עמאר ואח'

1.עניינה של תביעה זו בהסכם מכר של משאית מ.ר. 46-999-15 (להלן – המשאית), שנכרת בחודש מאי 2013 בין התובע לבין הנתבע מס' 1. התביעה הוגשה גם כנגד הנתבע מס' 2, הואיל ובשלב מסויים לאחר כריתת ההסכם הנ"ל הוא נרשם כבעלים של המשאית ברישומי משרד הרישוי.

2.בין הצדדים לא היתה מחלוקת על העובדות הבאות:

א.הנתבע מס' 1 התחייב למכור לתובע את המשאית כנגד סכום של 150,000 ₪ + מע"מ.

ב.המשאית נמסרה לחזקתו של התובע ביום 26.5.13, לאחר שהתובע שילם לנתבע מס' 1 סכום של 125,000 ₪.

ג.התובע נותר חייב לנתבע מס' 1 סכום של 25,000 ₪, וכן את סכום המע"מ על סך התמורה.

3.בכתב התביעה נטען, שהתמורה לא הושלמה הואיל ובמועד כריתת ההסכם רבץ על המשאית עיקול, אותו התחייב הנתבע מס' 1 להסיר, וכי רק כנגד הסרת העיקול היה על התובע להשלים את התמורה. נטען שבשלב מסויים התברר לתובע שאגרת הרישוי של המשאית אינה משולמת, חרף העובדה שבמועד כריתת ההסכם מסר הנתבע מס' 1 לתובע רישיון משאית משולם, וכי בעקבות כך פנה התובע לנתבע מס' 1 ודרש ממנו לשלם את אגרת הרישיון, אך הנתבע מס' 1 סירב לעשות כן. נטען כי לאחר כריתת ההסכם שינה הנתבע מס' 1 את רישומי הבעלות על המשאית במשרד הרישוי, והעביר את הבעלות במשאית, על פי רישומים אלה, לנתבע מס' 2, אחיינו. בהמשך פנה הנתבע מס' 1 למשרד הרישוי והודיע על השבתת המשאית. משכך, נאלץ התובע להפסיק את השימוש במשאית, והיא עומדת מזה זמן רב כאבן שאין לה הופכין. התובע ביקש שני סעדים: האחד, סעד הצהרתי ולפיו הוא הבעלים של המשאית, והשני, סעד כספי של 40,000 ₪, בגין נזקים שנגרמו לה עקב הצורך בהשבתת המשאית.

4.הנתבע מס' 1 טען כי לאחר כריתת הסכם המכר, הוא פעל להסרת העיקול שרבץ על המשאית, כפי שהתחייב במסגרת ההסכם. אלא שאז מיאן התובע לשלם את אגרת הרישוי של המשאית, חרף העובדה שידע היטב במועד בו נמסרה המשאית לחזקתו, כי הרישיון המשולם לא היה בתוקף (בשל חילול שיק שניתן כתשלום עבור אגרת הרישוי) וכי על התובע לשלם את אגרת הרישוי בעצמו. בשלב מסויים, ומחשש שיוטלו על המשאית עיקולים נוספים, שינה הנתבע מס' 1 את רישומי הבעלות במשאית במשרד הרישוי על שם הנתבע מס' 2, ובהמשך, לאחר שראה כי התובע ממאן לשלם את אגרת הרישוי, הוא פנה למשרד הרישוי וביקש להשבית את המשאית, מחשש שהתובע ימשיך לעשות בה שימוש.

5.ביום 30.4.15 נשמעו ראיות הצדדים, אשר סיכמו את טענותיהם בעל פה. בסוף הישיבה העליתי הצעה, ולפיה הבעלות במשאית תעבור לתובע בכפוף לתשלום יתרת התמורה, ואילו ביחס לטענות התובע לנזקים שנגרמו לו בשל השבתת המשאית, יינתן פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, במסגרתו ייפסק לתובע סכום הנע בין 0 (אפס) ₪ ל- 10,000 ₪. ב"כ הנתבעים הודיע על הסכמתו במעמד הישיבה. ב"כ התובע ביקש שהות של מספר ימים, וביום 5.5.15 הוא הודיע כי מרשו מסכים להצעה.

6.על יסוד אמור לעיל ניתן בזאת פסק דין כדלקמן:

א.ניתן בזאת סעד הצהרתי ולפי התובע הוא הבעלים של המשאית מ.ר. 46-999-15, בכפוף לכך שיעביר לנתבע מס' 1, באמצעות בא כוחו עו"ד אחמד אבו עמאר, סך של 52,000 ₪ (המורכב מסכום של 25,000 ₪ וכן מסכום המע"מ על התמורה), וזאת בתוך 30 ימים, שאם לא כן הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל. כנגד העברת סכום זה יעבירו הנתבעים לתובע חשבונית מס מתאימה.