ת"א 4809-06-14 בשר נ' אבו עמאר ואח'

1.בפניי בקשת הנתבעים להעברת הדיון לבימ"ש השלום בבאר שבע, מפאת חוסר סמכות מקומית.

2.ענייננו בתביעה למתן סעד הצהרתי וכספי.

על פי הנטען בכתב התביעה, התובע התקשר עם הנתבע מס' 1 בהסכם לרכישת משאית שבבעלות האחרון. נטען שהתובע שילם את חלקי הארי של התמורה (125,000 ₪ מתוך 150,000 ₪) ואף קיבל לידיו חזקה במשאית. עוד נטען כי סוכם שתשלום היתרה יתבצע לאחר שהנתבע מס' 1 יסיר עיקול שרבץ על המשאית, וידאג להעברת הבעלות בה על שמו של התובע. נטען שבשלב מסויים גילה התובע כי אגרת הרישוי של המשאית אינה משולמת, בניגוד למצג שהוצג בפניו. נטען כי הנתבע מס' 1 התחמק מלטפל בעניין, ואף פעל להעברת הבעלות במשאית על שם הנתבע מס' 2. כתוצאה מכך, כך נטען, נותרה המשאית מושבתת, ונגרמו לתובע נזקים. בכתב התביעה עתר התובע לקבלת סעד כספי של 40,000 ₪, המשקף לטענתו את הנזק בגין השבתת המשאית, וכן סעד הצהרתי לפיו הוא זכאי להירשם כבעלים של המשאית.

3.לטענת הנתבעים, הסמכות המקומית לדון בתובענה נתונה לבית משפט השלום בבאר-שבע, וזאת לאור העובדה שהם תושבי ישוב הנמצא באזור שיפוט באר שבע, ולאור העובדה שמקום המעשה והמחדל המיוחס להם הוא באר-שבע. משכך, עותרים הנתבעים להעברת הדיון לבאר שבע.

4.התובע מתנגד לבקשה. לדבריו, הסכם רכישת המשאית נערך בכפר פרדיס (מקום מושבו של התובע); העברת הבעלות היתה אמורה להתבצע בכפר פרדיס; והחזקה במשאית נמסרה בכפר פרדיס. משכך סבור התובע כי לבית משפט זה יש סמכות מקומית לדון בתובענה.

5.דין הבקשה להידחות.

6.תקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כדלקמן:

"תובענה שאינה כולה במקרקעין תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:

(1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2) מקום יצירת ההתחייבות;

(3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4) מקום המסירה של הנכס;

(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים."

במקרה דנן יש לבית משפט זה סמכות מקומית לדון בתובענה, מכמה טעמים.