כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' מ.ע.

לפני בקשה להבאת ראיות לסתור קביעת המוסד לביטוח לאומי, במסגרת תובענה לנזקי גוף בשל תאונת דרכים.

רקע

1. המשיב הגיש תובענה לנזקי גוף תובע בעילה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק") בשל תאונת דרכים מיום 27.3.2012 (להלן: "התאונה"). במועד התאונה הייתה המבקשת מס' 1 מבטחת הרכב ממנו נפגע המשיב והמבקש מס' 2 הנוהג בו.

    

   התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד") כפגיעה בעבודה. וועדה רפואית לעררים מטעם המוסד קבעה כי בעקבות התאונה וכתוצאה ממנה נותרה למשיב נכות רפואית צמיתה בשיעור 10% בהתאם לסעיף 37 (א) לתקנות המוסד בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המותני. על רקע זה הגישו המבקשים בקשתם להבאת ראיות לסתור.

    

    

   טענות הצדדים:

2. המבקשים טוענים כי יש מקום להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית מטעם המוסד, אשר קביעתה מהווה קביעה מחייבת בהליך, מהנימוק שהועדה לא נתנה דעתה ולא ידעה על תיעוד רפואי חשוב קודם למועד התאונה, המעיד על פגיעות ותלונות קודמות וזהות לתלונות המשיב לאחר התאונה. לגישתם, אין ספק כי אם מסמכים אלה היו מובאים בפניה, היה בהם כדי להשפיע על קביעת שיעור הנכות הרפואית כתוצאה מהתאונה ובפרט בשאלת הקשר הסיבתי. בהקשר זה מפנים המבקשים לתאונת עבודה שעבר המשיב ביום 16.8.89 לאחריה התלונן על כאבים בגב תחתון ובבדיקתו נמצא כ"ממצא קליני" – "הגבלה בתנועות לסג..." ועד מ]נים לבדיקת הדמיה משנת 1993 לפיה נמצאה הנמכה בדיסקוס הבינחולייתי בחוליות עמוד שידרה מותני. וכן למסמכים אודות תאונת דרכים שעבר המשיב ביום 6.12.11 ובה נחבל בגב תחתון.

    

3. המשיב טוען שתי טענות מקדמיות: האחת כי לבקשת המבקשים להבאת ראיות לסתור, לא צורף תצהיר לאימות העובדות והשנייה כי הבקשה הוגשה בשיהוי רב ולאחר שכבר הוגש תחשיב נזק מטעם המשיב המתבסס על קביעת המוסד. בהתייחסו לבקשה עצמה טוען המשיב כי קיים שוני מהותי בין התאונה מיום 6.12.11 לתאונה דנן באשר למנגנון הפגיעה וחומרתה ועל כן אין בדבר כדי להפחית משיעור הנכות שנקבעה למשיב ע"י המוסד. עוד טוען המשיב, כי בפני הוועדה הרפואית לעררים הונח מלוא החומר הרפואי, אולם, היא בחרה לציין מסמכים ספציפיים אשר הובילו אותה לקביעה כי למשיב נכות בשיעור 10%. טענה נוספת של המשיב היא, כי תלונות חד פעמיות על כאבי גב עובר לתאונה בעבר הרחוק אין בהן כדי להוות עילה להפחתת שיעור הנכות. לאור כל הטעמים לעיל מבקש המשיב לדחות את בקשת המבקשים להבאת ראיות לסתור.

    

   דיון והכרעה