ת"א 48077-05-16 וואחנון נ' משרד החקלאות

בפני בקשה לפטור את המבקש מתשלום אגרה לפי תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות"), וזאת במסגרת תביעה כספית בסך 3,900,000 ₪ שהגיש המבקש כנגד המשיבה.

עניינה של התביעה שהגיש המבקש הינה פיצוי בסך 3,900,000 ₪ בגין נזק שנגרם לו, לטענתו, עקב החלטת המדינה על סגירת ענף פיטום האווזים, שהביאה לגדיעת מטה לחמו.

לטענת המבקש אין באפשרותו לשאת בתשלום האגרה נוכח מצבו הכלכלי והמצב הרפואי שלו ושל רעייתו וילדיו. עוד טוען המבקש כי בעבר התקבלה בקשתה של רעייתו לפטור מאגרה במסגרת ת"א 4444-04-12 ואחנון נ' משרד החקלאות, ויש בכך להעיד על זכאותו לקבלת פטור מתשלום אגרה.

המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי יש לדחות אותה מאחר והתובע אינו עומד בתנאים לקבלת פטור מאגרה, הן בשל כך שההליך אינו מגלה עילה והן בשל כך שלא הוכח כי התובע נעדר יכולת כלכלית לשלם את האגרה.

על המבקש פטור מתשלום אגרה, הנטל להוכיח שני תנאים מצטברים: העדר יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה וסיכויי ההליך.

"ראש ובראשונה מגלם תשלום אגרת בית המשפט השתתפות חלקית בעלות ההליך המשפטי כנגד השירות המתקבל ממערכת המשפט (ראו: בש"א 4248/08 מקמלאן נ' מקמילן ([פורסם בנבו], 7.10.2008); ע"א 155/75 פקיד שומה נ' להד פ"ד כט(2) 505, 506 (1975)). כמו כן, עם תשלום האגרה מתאפשר למעשה קיומם של הליכים משפטיים והקצאת זמן שיפוטי גם עבור בעלי-דין אחרים (ראו: בג"צ 6490/04 נאדר מוחמד עלי צביח נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית פ"ד נט(3) 742 (2005))" (פסק דינה של הנשיאה מרים נאור, ברע"א 4014/10 מונדז נ' שבתאי בירן, רו"ח (פורסם בנבו, 21.9.2010)).

אל מול האינטרס הציבורי, ניצבת זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד חוקתית. המחוקק איזן בין אינטרסים אלו כאשר קבע בתקנה 14 לתקנות האגרות כי בית המשפט רשאי לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה, מקום בו שוכנע כי "אין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה".

על פי הוראות ס' 14(א) מבקש הפטור נדרש לצרף תצהיר המפרט את רכוש המבקש, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם וכן מקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו למועד הבקשה.

המבקש טוען כי הוא חב למשרד החקלאות סך של 410,000 ₪ ובגין חוב זה ננקטים כנגדו הליכי הוצאה לפועל. המבקש צירף לבקשתו דפי חשבון ולטענתו מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לשלם את האגרה. המבקש מנהל עסק קיטרינג ולטענתו בשל פגיעה בתזרים המזומנים ימיו של עסק זה ספורים. המבקש לא צירף אישור רואה חשבון או העתקי דיווחים למס הכנסה ומע"מ לשנת 2016 מהם ניתן היה ללמוד לאשורו על מצבו של עסק זה. דפי החשבון שצורפו אומנם מלמדים כי המבקש מצוי ביתרת חובה ואולם אין די בהם ואין די באישור שצורף להכנסות לשנת 2014 כדי ללמד על מצבו העדכני, כאשר יתכן ולעסק עומדים נכסים או הכנסות עתידיות. יודגש בעניין זה כי במסגרת בקשה לפטור מאגרה שהגיש המבקש במסגרת ערעור שהוגש מטעמו (ע"א 33756-01-15), הרחיב המבקש בשאלת הכנסותיו ומצבו של העסק, דבר שלא נעשה בבקשה זו.

עוד ציין המבקש כי הוא בעל נכס מקרקעין והוא משלם בגין הלוואה מובטחת במשכנתא סך של 4,700 ₪ לחודש כאשר יתרת ההלוואה עומדת על כ-330,000 ₪. המבקש לא צירף אסמכתאות בעניין שווי הנכס ולא הסביר מדוע אין באפשרותו למשכן את הנכס במשכנתא נוספת או להגדיל את סכום ההלוואה לצורך תשלום האגרה. המבקש אף לא פירט דבר אודות רכוש אחר שלו או של רעייתו. המבקש ציין בנוסף כי הוא נושא בתשלומי הלוואות שנטל עבור רכבים המשמשים לעסקו, אך לא פירט בשאלת שווי רכבים אלו ושווי ההלוואות גם בעניין זה יתכן וניתן למכור את אחד הרכבים בכדי לשלם את סכום האגרה.