איבגי נ' אוטמגזין ואח'

בפני בקשת המבקשים, הנתבעים בתביעה העיקרית, למחיקתה על הסף של תביעת המשיב, התובע בהליך העיקרי, מחמת העדר עילת תביעה.מבוא ועיקרי טענות הצדדים:

בבסיס הבקשה הטענה כי התביעה הינה תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין ומאחר שהמשיב אינו בעל זכויות רשומות במקרקעין נושא התובענה אלא רק בעל זכויות אובליגטוריות המוגנות בהערת אזהרה אין הוא זכאי להגיש תביעה לפירוק שיתוף לגביהם.

המשיב מנגד העלה מספר טענות כנגד הבקשה ולהלן עיקריהן – תחילה כי דין הבקשה להדחות על הסף מאחר שהוגשה מבלי שיצורף אליה תצהיר התומך בטענות העובדתיות שבה, שנית כי הפסיקה מורה על האפשרות לדון בתביעות פירוק שיתוף גם כאשר אחד הצדדים אינו בעל זכויות רשומות, שלישית כי בנסיבות בהן מי שמנע את רישום הזכויות על שם המשיב היו המבקשים במחדליהם הרי שמנועים הם מהעלאת טענה מסוג זה, רביעית כי באשר בין הצדדים קיים הסכם שיתוף הרי שאף מכוחו בלבד ניתן להגיש תביעת פירוק שיתוף גם אם אין המשיב בעל זכויות רשומות, וחמישית כי התביעה כוללת סעדים נוספים אשר בכל מקרה בעטים בודאי אין מקום לסלקה על הסף.

המבקשים בתשובה טענו כי אין בסיס לטענה על פיה הפסיקה מאפשרת הגשת תביעת פירוק שיתוף שלא על ידי בעל זכויות רשומות, טענו כי בקשתם מושתתת על טענות משפטיות בלבד ועל כן אינה טעונה תמיכה בתצהיר, כפרו בכך שההסכם בין הצדדים הינו הסכם שיתוף ובכל מקרה כפרו בזכות להגשת תביעת פירוק שיתוף מכח הסכם שיתוף בלבד, כפרו בטענת סיכול הרישום על שם המשיב בשל מחדליהם וטענו כי בית משפט זה (כב' השופטת סמדר קולנדר אברמוביץ) קבע כבר כי עיקרה של התביעה הינו תביעת פירוק שיתוף ועל כן הסעדים הנוספים אינם יכולים לרפא את הליקוי בהגשת תביעה זו על ידי מי שאינו בעל זכויות רשומות.

אעיר כי תמצית זו מבוססת על טיעוני הצדדים לא רק בבקשה, תגובה ותשובה כמצוות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") אלא, לאחר שהתרתי זאת, גם על תגובה ותשובה נוספות של הצדדים.

עוד אעיר, להשלמת התמונה, כי המבקשים הגישו בתיק זה בקשה קודמת לסילוק התביעה על הסף ולחילופין לעיכוב הליכים בנימוק של קיום תניית בוררות בהסכם בין הצדדים ובקשה זו נדחתה.

סילוק על הסף – ההלכה הנוהגת:

טרם שאדון בטענות הצדדים הספציפיות לענין סילוק תביעה זו על הסף אזכיר את העקרונות שקבעה הפסיקה, העומדים בבסיס הדיון בבקשה כזו.

בפסקי דין רבים מספור נדונו התנאים והכללים החלים על הכרעת בית המשפט בבקשת סילוק על הסף, בשים לב להיותה סעד קיצוני במיוחד השולל מן התובע את זכותו לקבל את יומו בבית המשפט שהינה בעלת אופי חוקתי.

כך קבע בית המשפט העליון בנושא זה (ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ. מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (4.6.2007), פסקאות י"ב – י"ג לפסק הדין. להלן: "הלכת צוקית". ההדגשות בכל הציטוטים שלי, אלא אם יאמר אחרת – א.ב.) –

"י"ב. אכן, כטענת המערערים, "הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט ישתמש בסמכותו למחוק תביעה על הסף... רק במקרים בהם יהיה ברור, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש. בית המשפט – בבואו לשקול אפשרות זו – ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן" (פרשת חסין, 724; רע"א 359/06 עו"ד ד' חורי מועין נ' עו"ד סלמאן פרג' (לא פורסם); רע"א 751/05 החברה הלאומית לאספקת פחם בע"מ נ' "צים" חברת השיט הישראלית בע"מ (לא פורסם); ע"א 2452/01 דרור אורן, עו"ד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם); לעניין סילוק על הסף כאמצעי שבלית ברירה ראו ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ(2) 668, 672-671 - הנשיא שמגר). ...

י"ג. אמנם לא למותר לומר, כי בסופו של יום, אם מתברר בדיעבד כי אכן היה מקום לסילוק על הסף, ניתן לפצות על זאת ... בהשתת הוצאות. ראוי להביא כאן מדברי ד"ר ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד, סעיף 120 בעמ' 106, כי כללי סדר הדין "הם כללים עם 'נשמה'. על בית המשפט מוטל התפקיד לעמוד על משמעותם ולהפעיל את שיקול דעתו בהתחשב ברעיונות שעמדו ביסוד התקנתם (אם היו כאלה), במטרותיהם ובתפיסות היסוד של השיטה המשפטית, לרבות (אך לא רק) באופיה החוקתי של זכות הגישה למערכת השיפוטית". דברים אלה ראוי שיהיו לנגד עינינו בהתמודדות עם אתגרי סדרי הדין."

במקרה אחר קבע בית המשפט העליון כך (רע"א 816/11 שרותי בריאות כללית נ. משה ברנשטיין (8.12.2011)) –

"בזהירות המתבקשת בשלב הזה, איני סבור כי טענת המנוחה אינה מגלה, אפילו לא בדוחק, כל עילת תביעה נגד קופת החולים. ברי, כי אין בכוונתי להביע כל עמדה באשר לטענה זו, אשר דינה להתברר בפני הערכאה הדיונית. לא ניתן לשלול את האפשרות כי היא תתקבל בסופו של דבר, וכך גם לא ניתן לשלול את האפשרות ההפוכה. אך בשלב זה של ההליך, איני סבור כי יש מקום לקבל את טענת קופת החולים ולסלק את התביעה על הסף מחמת חוסר עילה."

דוגמא נוספת (ע"א 109/84 מנחם ורבר נ. אורדן תעשיות בע"מ פ"ד מא(1) 577, 581-582 (10.3.1987))–

"אין מוחקים תביעה בשל חוסר עילה, אלא אם כן ברור הדבר על פניה, ואף בהנחה שכל האמור בה אכן יוכח, כי דינה לכישלון. כל עוד קיים סיכוי על-פי כתבי הטענות, ולוא אך קלוש, כי התובע יזכה בתביעתו, אין למחוק אותה. ... טענות ההגנה ... צריכות להתברר במשפט עצמו, ואין לחרוץ את דין התביעה לכישלון על פיהן בשלב הטרומי, בטרם התבררו העובדות, הצריכות לשמש להן יסוד."

ואחרונה (ע"א 335/78 יוסף שאלתיאל ואח' נ. אריה שני ואח', פ"ד לו(2) 151, 155 (25.8.1981)) –