ת"א 48020-05-13 כ. א. א. בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח'

לפניי בקשה מטעם הנתבעת 3 לחייב את התובעת בהפקדת ערובה מתאימה להבטחת הוצאות הליך זה, בהתאם לתקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999.

רקע

המדובר בתביעה כספית, בסך של 2,693,186 ₪, שהוגשה במקורה נגד מינהל מקרקעי ישראל והמשרד להגנת הסביבה. המבקשת צורפה כנתבעת נוספת בהחלטה מיום 11.2.2015 של כב' השופט ש' פרידלנדר.

עפ"י כתב התביעה התנהגות רשלנית של הנתבעת 1, מינהל מקרקעי ישראל, בקביעת המגבלות החלות בנתוני המכרז ושינויי החלטה מינהליים רטרואקטיביים ע"י הנתבעת 2- המשרד לאיכות הסביבה - גרמו לכך שהתובעת, שהינה חברת נדל"ן, אשר השקיעה מיטב כספה וזכתה בשני מכרזים של מנהל מקרקעי ישראל, עומדת בפני שוקת שבורה, היות ואינה יכולה, בשלב זה, ובטרם הוסדר נושא חוות הגז, לממש את השקעתה.

עילת התביעה נגד המבקשת (הנתבעת 3) מתבססת על הטענה כי היה על המבקשת ליזום שינוי בהוראות התב"ע על מנת לאפשר לתובעת לתבוע פיצוי לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה. בכתב ההגנה שהגישה המבקשת היא מכחישה מכל וכל את אחריותה לפיצוי התובעת בגין נזקיה.

טענות הצדדים

בבקשה לפניי טוענת המבקשת כי עפ"י ההלכה הפסוקה יש לחייב חברה להפקיד ערובה להוצאות, לבקשת נתבע, אלא אם הוכיחה כי היא בעלת כושר לשאת בתשלום הוצאות הנתבע.

לטענת המבקשת עיון בתדפיס רשם החברות מעלה כי על נכסי המשיבה רשומים עשרות שיעבודים, דבר המעלה תהייה של ממש בדבר יכולת הפירעון של התובעת וסיכויי המבקשת לגבות את הוצאותיה המשפטיות אם וכאשר תדחה התביעה כנגדה.

לטענת המבקשת, בקשתה אינה נשענת אך על החזקה הקבועה בסעיף 353א לחוק החברות אלא נסמכת על אדנים של ממש בדבר חוסר הסולבנטיות של המשיבה.

עוד טוענת המבקשת כי המדובר בתביעה בסכומים של מיליוני שקלים וכי עיון בכתב ההגנה של המבקשת מלמד עד כמה אין בתביעה כנגד המבקשת ממש, כך שהתנאי בדבר סיכויי הזכייה הגבוהים, אשר נקבע בפסיקה לצורך פטור חברה מהפקדת ערובה, אינו מתקיים במקרה דנן.

המשיבה, מנגד, טוענת כי המבקשת צורפה להליך לבקשת הנתבעות 1 ו-2 ולא עפ"י בקשתה שלה.

כן טוענת המשיבה כי סיכויי ההצלחה בתביעתה גבוהים ביותר עד כי אין צורך בהפקדת ערובה כלל וכי התובענה דנן הוגשה כנגד הנתבעות 1 ו-2, הן בשל רשלנותה של הנתבעת 1 והן בשל התנהלות תזזיתית של הנתבעת 2, אשר משנה מדיניותה חדשות לבקרים בדבר טווחי הסיכון ביחס לחוות הגז. נטען כי מנגד, המבקשת בכתב הגנתה מנסה להתממם כאילו אין לה כל נגיעה לנזקים שנגרמו למשיבה ומטילה את מלוא האשמה על הנתבעות 1 ו-2.