ת"א 47950-12-12 עובדיה נ' בורנשטין ואח'

לפניי תביעה לפיצויים בעבור נזקי גוף שנגרמו לתובע, בגין אירוע נשיכת כלב שארע ביום 6/2/12. התובע טוען גם לפיצוי בגין ארוע נוסף שארע חודש קודם לכן, כאשר כלבו נשרט מאותו כלב, הכל בהתאם לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. הנתבע 1 הוא בעל הכלב, לגביו נטענו הטענות והנתבע 2, הוא אביו של הנתבע-1 ומי שהיה עם הכלב במועד הנשיכה הנטענת ביום 6/2/12. המחלוקת בין הצדדים נסובה הן לעניין האחריות והן לעניין גובה הנזק.

העידו לפני התובע, חברו, בת זוגתו לחיים, הנתבעים ואשתו של הנתבע-1. כן הוגשו תעודות רפואיות, תמונות ומסמכים נוספים. בנוסף, הוצג והוגש במהלך הדיון דיסק עליו מתועדת במקוטע שיחה בין הנתבע-1 ורעייתו לבין התובע.

בתיק לא הוגשה חוות דעת רפואית מצד התובע, התובע טוען לנזק שעיקרו בעוגמת נפש, והוצאות. הנתבעים מכחישים את עצם התרחשות הנשיכה וטוענים, כי התובע ניסה ומנסה לסחוט מהם כספים. לחלופין, טען בא-כוחם של הנתבעים להיות הארוע בבחינת "מעשה של בכך", שאינו מצדיק קיומה של תביעה או פיצוי.

מהלך הארועים וגרסת הצדדים

אין מחלוקת, כי התובע והנתבעים גרו בשכנות, שניהם היו בעלי כלבים והייתה קיימת היכרות קודמת ביניהם ואפילו יחסי ידידות מסויימים. אין גם מחלוקת, כי בבעלות הנתבע-1, במועדים הרלוונטיים היו שני כלבים, הכלב אייס – כלב מסוג אמסטף וכלבה נוספת בשם פאפי. בבעלות התובע היה כלב בשם בובי וכלב נוסף.

בתצהירו ועדותו של התובע מספר התובע על שני הארועים בגינם הוגשה התביעה, כאשר באירוע הראשון והפחות בחומרתו, נשך הכלב אייס את כלבו בובי וגרם לו לשריטה בגבו (להלן: "אירוע השריטה") ובאירוע השני, שארע כחודש לאחר מכן ננשך התובע עצמו (להלן: "אירוע הנשיכה").

מטבע הדברים שם התובע את כובד המשקל על האירוע השני והאירוע הראשון הוא בבחינת נסיבה מחמירה המדגישה לטעמו, את ידיעת הנתבעים על מסוכנותו של כלבם.

לדברי התובע בארוע הנשיכה היה הכלב אייס, שהינו כלב מסוכן מסוג אמסטף, מוחזק על ידי הנתבע-2, ביחד עם הכלבה פאפי, כאשר שני הכלבים מוחזקים ברצועה אולם על פיו של אייס לא היה חסום בזמם.

התובע מתאר, כי בשל ההיכרות הקודמת, התפתחה בינו לבין הנתבע-2, שיחה ידידותית קצרה ואז הגורה פאפי משכה את הרצועה והתקרבה אליו כדי שילטף אותה והוא מתוך חיבה ואהבה לכלבים הושיט באינסטינקט את היד ללטף אותה ואז זינק עליו אייס תוך שהוא מושך את הנתבע-2, עם הרצועה ונשך אותו בשני רגליו ובמיוחד בשני ירכיו. לדבריו היה בשוק, ניסה להשתחרר מאחיזתו של הכלב אך הכלב תפס במכנסי הג'ינס שלבש ולא הצליח לברוח מאחיזתו עד שנתבע-2, הצליח למשוך את הכלב אליו ולהפסיק את התקיפה.

התובע טוען, כי היה המום וכאוב מהתקיפה והפשיל את מכנסיו כדי לבחון את חומרת הפציעה, כאשר ניתן היה להבחין בבירור בסימני הנשיכות על שתי הרגליים, כאשר גם הנתבע-2, הבחין בסימנים ואף ביקש סליחה.

התובע הפנה ל- 4 תצלומים שצורפו לתצהירו ככאלה שצולמו ביום הנשיכה ממש בביתו על ידי חברו אברהם נתנאל, דקות לאחר האירוע, שכן חברו המתין לו בבית בשעה שירד לטייל עם הכלב.

התובע פרט בתצהירו ועדותו את יחסי הידידות שהיו בינו ובין הנתבע-1 ורעייתו וסיפר על כך שהם התייעצו עמו בנוגע לכלבים וכן שהתריע בפניהם בעבר על כך שהכלב אייס מסתובב ללא מחסום.